הבלוקצ'יין – ה-"קיבוץ" שחודר לאקדמיה

ד"ר יעקב מנדל, מנהל מכון המחקר החדש על שם משה חוגג באוניברסיטת תל אביב, מספר כיצד הבלוקצ'יין יכול לקדם את התעשייה והאקדמיה, ואיך הוא יכול למנוע מתקפות על גורמים שקשורים במערכת הבחירות ● וגם: למה הוא מכנה את העולם הזה "קיבוץ?"

ד"ר יעקב מנדל, מנהל מכון חוגג למחקר ביישומי בלוקצ'יין בפקולטה לניהול על שם קולר באוניברסיטת תל אביב. צילום: יח"צ

המחקר האקדמי מלווה את עולם הטכנולוגיה באופן צמוד, בוודאי בעשורים האחרונים. כל טכנולוגיה חדשה מעוררת את סקרנותם של החוקרים, שמצדם בוחנים את התחום, מפתחים בו ומשכללים אותו. לא לחינם חברות גדולות משתפות פעולה עם הפקולטות למדעי המחשב ועם שאר החוגים הטכנולוגיים – זה משתלם להן כספית.

תחום הבלוקצ'יין אינו שונה. הספרות המקצועית בנושא רבה והמחקרים שנעשים בו הולכים ונערמים. עם זאת, לא צריך הרבה ידיים כדי לספור את מכוני המחקר האוניברסיטאיים שממוקדים בתחום ברחבי העולם. אולי כיאה למיצובה של ישראל כאומת החדשנות, אחד מאותם מכונים מעטים נמצא בארץ – באוניברסיטת תל אביב.

משה חוגג. צילום: פלי הנמר

משה חוגג. צילום: פלי הנמר צילום: פלי הנמר

המכון לחקר יישומי הבלוקצ'יין של הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב נקרא על שמו של היזם משה חוגג, שסירין לאבס שבבעלותו השיקה לפני כמה חודשים את Finney – סמארטפון הבלוקצ'יין הראשון. מכאן שיש לחוגג אינטרס ברור, וגם כסף, לפתח את המחקר בתחום. מנהל המכון הוא ד"ר יעקב מנדל, איש סייבר, שמגיע למכון לא רק מהאקדמיה, אלא גם עם ניסיון בתעשייה: לפני תפקידו הנוכחי שימש ד"ר מנדל כמנכ"ל הסייבר של אינטל בעולם ומנהל מרכז המצוינות של החברה. עוד קודם הוא היה סמנכ"ל הסייבר של ברודקום. ד"ר מנדל מסביר את המעבר שלו בין שני התחומים הנוצצים והמרתקים בכך ש-"מיד כשנחשפתי לעולם הבלוקצ'יין התאהבתי בו, ומאז אני בתחום".

מחשוב ריכוזי מול מחשוב ביזורי

"הבלוקצ'יין ישפיע על כל כך הרבה תחומים", לדבריו. "היכולת ליצור מערכת מבוזרת בלי גורם מרכזי ששולט בה, אלא שהיא מונעת מתוך הקהילה, הופכת את העולם לקיבוץ אחד גדול, שבו כולם משתפים את כולם, מתייעצים ומחליטים".

לעומת זאת, אמר, "מערכות המחשוב בארגונים עובדות בצורה ריכוזית. יש דטה סנטר, שם שמים את המערכות השונות – שכר, מסמכים ועוד, והמשתמשים מתחברים מרחוק. בארגונים האלה יש מנהל סיסטם בעל הרשאות על, שיכול לתת הרשאות לאנשים שונים. זה יוצר מערכת כפולה, כי הנתונים נמצאים במקום מרכזי אחד שאם האקר תוקף אותו, הוא גורם לשינויים בה או משבית אותה. בנוסף, האנשים שניתנו להם הרשאות הכניסה לאותה מערכת יכולים להיכנס אליה כל אימת שהם רוצים ולשנות דברים. אין שליטה על כך".

לבלוקצ'יין, ציין ד"ר מנדל, יש פתרון: ביזור של מאגר הנתונים. "המאגר נמצא בכל רשת הבלוקצ'יין וכל מי שרוצה לקבל את הנתונים שבו ויש לו גישה אליהם – יכול לקבל אותם. בנוסף, אם רוצים לעדכן נתון, חייבים לעשות זאת בכל הרשת, בתהליך שנקרא קונצנזוס. כל המאגרים של ה-Nodeים מתעדכנים בו זמנית – דבר שגורם לכך שאין מקום מרכזי אחד שבו מעדכנים ואף אחד לא יודע מה נעשה. בבלוקצ'יין זה צריך לקרות בו זמנית בכל המערכות, כך שפעילות חריגה יכולה להדליק נורות אדומות", אמר.

זה יכול להיות רלוונטי גם למערכת הבחירות, שאנחנו נמצאים בעיצומה: הבלוקצ'יין, לדברי ד"ר מנדל, יכול לסייע במלחמה בפייק ניוז ובמתקפות, ואולי אף למנוע אותן. "אם המערכות של הבחירות היו מבוססות בלוקצ'יין, הרבה מהרמאויות והמניפולציות שעושים על המידע לא היו קורות, עקב האבטחה, מאחר שניתן להגדיר שאי אפשר לשנות את הרשומות שכלולות בהן ועקב האפשרות לבדוק את מקורות המידע ולגלות שהמקור לא מהימן או לא קיים".

גם באקדמיה. בלוקצ'יין. אילוסטרציה: kotist/BigStock

גם באקדמיה. בלוקצ'יין. אילוסטרציה: kotist/BigStock

מדוע יש צורך במחקר אקדמי בתחום?
"המחקר האקדמי נועד על מנת לתת מענה במספר נושאים: בראש ובראשונה, אבטחה ופרטיות. אנחנו רוצים לראות איך אפשר לתת אמון במערכות הבלוקצ'יין, כולל במקומות רגישים כמו תיקים רפואיים ואבטחת שרשרת האספקה. לבלוקצ'יין יש אינהרנטית את הקריפטוגרפיה ששומרת שכל המידע מוגן, אבל גם המערכות צריכות להיות מוגנות.

אנחנו רוצים לבדוק גם את השרידות של המערכות אל מול מתקפות סייבר, חוקרים מניפולציות של מערכות שמריצות בלוקצ'יין והאם המערכות מונעות Double Spending – מכירת דבר מה אחד, כמו נכס או ביטקוין, לשני אנשים".

ד"ר מנדל ציין כי התחום מעניין מגזרים שונים: האקדמי, העסקי והציבורי. כך, המכון שהוא עומד בראשו יוצר שיתופי פעולה עם חברות, כמו KPMG, ותאגידי ענק כמו יבמ ואמזון נכנסו גם הם לעולם הבלוקצ'יין ומציעים פתרונות המבוססים עליו. "חברות גדולות רואות את היתרונות בעולם הזה, כי הוא מציע פתרונות טובים יותר ללקוח מבחינת אי ריכוזיות, אבטחה וכדומה", אמר. ד"ר מנדל דיבר גם על שימוש משותף בבלוקצ'יין למשרד החינוך ולעולם האקדמי בישראל: "המשרד מכניס את כל התעודות האקדמיות והחינוכיות שאדם קיבל בימי חייו לבלוקצ'יין. זה מאפשר לבדוק האם התעודה אותנטית או לא בלחיצת כפתור". הפרויקט הוצע אף לגופי חינוך אחרים בישראל ומיושם גם בהולנד.

על מה אתם שמים דגש במכון?
"הבלוקצ'יין מבחינתנו הוא אגנוסטי, בהתייחס לפלטפורמות השונות. אנחנו לא מעדיפים פלטפורמה זו על אחרות ומלווים את הסטודנטים במסע בכולן: יתרונות, חסרונות, איך להשתמש נכון בטכנולוגיה ועבור מה היא מועילה.

בנוסף, אנחנו משתפים פעולה עם האקסלרטור של פרנקפורט בתחום הבלוקצ'יין, שמחובר לארגונים שונים בעולם שעוסקים בחדשנות בתחום. כך מתאפשרת לסטודנטים שלנו גישה לאותם מאגרים – דבר קריטי להצלחת המחקרים שלהם. זה פותח להם דלת לנושאים חדשים בעולם הבלוקצ'יין ולשוק האירופי. אנחנו תמיד רוצים להגדיל את כמות המידע, כדי שלא נצטרך לעשות את אותם מחקרים כל הזמן על אותם נתונים".

הוא ציין כי "הבוגרים שלנו צפויים להיות מנהלים בכירים בתעשייה – בחברות קיימות, או שיקימו סטארט-אפים. הידע והניסיון שאנחנו נותנים להם כיצד לטפל בנתונים ואיך לחקור את מה שהם צריכים לדעת על בלוקצ'יין יסייע להם מאוד".

עד עכשיו דיברת בעיקר על היתרונות של הבלוקצ'יין. איפה לא כדאי לשלב אותו? למי לא כדאי להשתמש בו?
"בעיקר היכן שאין צורך בשיתוף מידע ובמקומות שיש בהם מידע רגיש מבחינה ביטחונית, משום שהנתונים בבלוקצ'יין לא מוצפנים".

יש דרך להתגבר על זה?
"כן. ניתן לרשום את המידע במקום אחר, לא על הבלוקצ'יין, ורק לבצע את החתימה הדיגיטלית באמצעותו".

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים