שתי בכירות לשעבר בהיי-טק שמהוות השראה

היום (ג') מתקיימת המחאה נגד האלימות נגד נשים והטיפול הלוקה בחסר בה, שכוללת אירועים רבים והפגנות בעשרות מוקדים בארץ. נשים רבות, וגברים רבים, משלל ארגונים במשק, כולל בהיי-טק, שובתות ושובתים כאות הזדהות עם המחאה. לכן, בחרתי לכתוב היום לכתוב בטור ההיסטוריה על שתי נשים שמהוות השראה, ש-"עשו זאת" בעולם ההיי-טק, והצליחו להתקדם למרות השליטה הבלתי מעורערת של הגברים בתחומים האלה.

היו (ויש) כמה וכמה מנכ"ליות ונשים בתפקידים בכירים אחרים בתעשיית ההיי-טק, ותרומת כולן לשוויון המגדרי בענף טובה וחשובה, אבל הפעם בחרתי לכתוב על שתי נשים באמת פורצות דרך. אחת מהן אף הייתה מנהלת בכירה בזמנים שבהם עוד לא התחילו לדבר על אפליית נשים ועל שילובן בתעשיית ההיי-טק.

אורסולה ברנס, לשעבר מנכ"לית זירוקס. צילום: יח"צ

אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון – אתחיל באישה ש-"עשתה זאת" לא כל כך מזמן. הכוונה היא לאורסולה ברנס, שעשתה היסטוריה כשהייתה ב-2009 לאישה האפרו-אמריקנית הראשונה שמונתה לעמוד בראש חברה הנמנית ברשימת הפורצ'ן 500.

ברנס גדלה במשפחה חד הורית קשת יום והחלה לעבוד בזירוקס כמתמחה זוטרה ב-1980. עשר שנים מאוחר יותר היא מונתה לעוזרת בצוות ההנהלה, ומשם התקדמה עד שהפכה למנכ"לית החברה ב-2009. היא פרשה מהתפקיד בסוף 2016, לאחר שהשלימה את מהלך הפיצול של החברה לשתי ישויות עסקיות נפרדות, אך המשיכה לתפקד כיו"רית חבר המנהלים עד 2017, אז פרשה סופית מזירוקס.

בשנת מינויה לתפקיד – 2009 – מינה אותה ברק אובמה, הנשיא האפרו-אמריקני הראשון של ארצות הברית, לעמוד בראש תכנית ההשכלה STEM של הבית הלבן, שנועדה ללמד סטודנטים את מקצועות המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה (STEM הם ראשי תיבות של Science, Technology, Engineering and Mathematics) בפרדיגמת לימוד משולבת, המבוססת על העולם האמיתי, ולא רק על התיאוריות. ברנס עמדה בראש התכנית עד 2016. ב-2010 מינה אותה אובמה כסגנית יו"ר מועצת הייצוא הנשיאותית, שאותה היא הובילה בשנים 2015 עד 2016.

ברנס חברה עד היום במועצות מנהלים של מוסדות וחברות רבות, בהם נסטלה, אמריקן אקספרס, אובר ועוד.

נוסף על פעילותה העסקית, ברנס פעילה בארגונים קהילתיים והתנדבותיים, ותורמת מכישוריה כיועצת לארגונים שונים, בין היתר ל-MIT ולוועד האולימפי של ארצות הברית. בנוסף, היא נמנית עם מייסדיו של ארגון Change the Equation, המתמקד בשיפור מערכת החינוך האמריקנית בנושאי ה-STEM. היא הוכתרה כמה פעמים על ידי המגזין פורבס כאחת מ-100 הנשים המשפיעות בעולם, כולל ברשימה של השנה.

ברנס מספרת על עצמה ש-"אנשים רבים אמרו לי ששלושה דברים היו נגדי: היותי שחורה, בת וענייה. בזמנים ההם, היו לפניי שלושה מסלולים אפשריים של קריירה: נזירה, מורה או אחות. אף אחד מהם לא נראה לי, והתחלתי לחלום להיות מהנדסת. זה לא היה קל, הייתי 'עוף מוזר' בסביבה שנשלטה מאז ומתמיד על ידי זכרים לבנים, אבל חלומות אכן מתגשמים – לא בלי עזרה מאחרים, השכלה טובה, מוסר עבודה איתן והאומץ לפרוץ קדימה. זו הסיבה שאני מבלה זמן כה רב בהתנדבות בארגונים שמסייעים למיעוטים ולנשים לרכוש השכלה והערכה עצמית, שהם זקוקים להן כדי לקחת סיכונים ולחלום בגדול, ואני מקווה שיום אחד אראה שזה השתלם".

מקסין פסברג, לשעבר מנכ"לית אינטל ישראל. צילום: ששון תירם צילום: ששון תירם

הנציגה הישראלית שעשתה זאת בעיניי, ועדיין עושה, היא מקסין פסברג, שכמו ברנס, צמחה בחברה שעבדה בה – אינטל – מתפקיד זוטר ועד לכיסא המנכ"לית (במקרה של פסברג, המנכ"לית בישראל וסגנית נשיא בחברה העולמית).

פסברג החלה לעבוד באינטל כמהנדסת ליתוגרפיות בצוות ההקמה של מפעל ייצור המוליכים למחצה שלה בירושלים, Fab 8, ובהמשך מונתה לאחראית על חינוך וקשרי קהילה. ב-1991 היא יצאה להכשרה במרכז הפיתוח של אינטל בפורטלנד שבמדינת אורגון בארצות הברית, ובמהלך שהותה שם פיתחה שיטה לשימוש בפוליאמיד בתעשייה, שנרשמה כפטנט. לאחר שובה לישראל שימשה כאשת הקשר עם האקדמיה וכדוברת אינטל ישראל. לאחר מכן היא הצטרפה לצוות ההקמה של מפעל הדגל של אינטל בקריית גת, Fab 18, וניהלה בו את חטיבת ההנדסה. בשנים 2000 עד 2004 ניהלה פסברג את המפעל בקריית גת, בשותפות עם אלכס קורנהאוזר, וב-2006 מונתה לנהל את מפעל Fab 28, שבינתיים הוקם – גם הוא בעיר הדרומית. ביוני 2007 היא החליפה את קורנהאוזר כמנכ"לית אינטל ישראל.

בדצמבר 2016 הודיעה פסברג על פרישתה מתפקידה ועל פרידתה מהחברה אחרי 35 שנים, אבל במרץ 2017 קיבלה הצעה מבריאן קרזניץ', מנכ"ל אינטל העולמית, לפני שעזב, להוביל את הליך המיזוג של מובילאיי לתוך אינטל ולשמש בתפקיד חדש שיוגדר לצורך כך.

ביולי 2009 מונתה פסברג לחברה בוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה, והחל מ-2010 היא מכהנת כחברת ועדת פרס ראש הממשלה ליזמות ולחדשנות. ב-2011 היא זכתה בפרס התעשייה, ושלוש שנים לאחר מכן נבחרה להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות. בין הנימוקים לבחירתה צוין ש-"פסברג משמשת דוגמה מעוררת השראה לנשים השואפות להגיע לעמדות בכירות בתחומי הכלכלה והטכנולוגיה. היא הצעידה את אינטל קדימה, הפכה אותה לחברה שמעסיקה כ-10,000 גברים ונשים, והצליחה להפוך את מתחם החברה בקריית גת למרכז היי-טק, כמו גם לתרום לחוסנה הכלכלי של ישראל".

מי שמכירים אותה יודעים לספר שיש לה מוטו שאותו היא נוהגת להשמיע בכל הזדמנות: "אל תתפלל, אל תקווה ואל תייחל למזל – צריך רק עבודה קשה".

בראיון עמה לפני כמה שנים התייחסה פסברג לדרכה כאישה בעולם גברי־טכנולוגי, וסיפרה: "לכל אורך הדרך הייתי 'הראשונה' – ראשונה כמנהלת קבוצה, ראשונה כמנהלת מחלקה ובוודאי הראשונה כמנהלת מפעל, ונתקלתי בהמון דעות קדומות. למשל, כשניהלתי את המפעל עם אלכס, הניחו שאני המזכירה שלו, כי הרי לא ייתכן שאישה תהיה השותפה לניהול. במקרים אחרים אנשים חשבו ששמי אינו 'מקסין' אלא 'מקסים'. הפכו אותי לגבר והכל הסתדר. יש אינסוף דוגמאות".

באחד מהראיונות אתה לאחר שהודיעה על פרישתה אמרה פסברג: "אם יש דבר שאני מצטערת עליו הוא שלא מצאתי זמן בכל השנים שלי באינטל לכתוב ספר על ניהול. אם הייתי כותבת ספר, הייתי קוראת לו 'Push', כי נשים צריכות לדחוף, לא לפרוץ".