פעילי MeToo# בסין משתמשים בבלוקצ'יין כדי לעקוף צנזורה ממשלתית

ההאשטאג MeToo#, שנועד להילחם בנורמה המושתקת של הטרדות וניצול מיני, נפוץ ב-85 מדינות לפחות. בין השאר הוא תפס תאוצה, כמובן, בארה"ב ובמדינות המערב האחרות, אבל גם התפשט והכה גלים במקומות אחרים, כמו בהודו ובפקיסטן. אלא שבסין פורסם הקמפיין בהבלטה דווקא בכלי התקשורת הממלכתיים, ובתוך הפצת הטענות שמדובר בתופעה מערבית משום ש"הגבר הסיני חונך לכבד נשים". מיליוני גולשים סינים הגיבו בזעם לדברים אלו וטענו – זו קנוניה ממשלתית. אז מה עשו פעילי ופעילות MeToo# בכדי להתנער מאחיזת המשטר, מהטיית הדעת המכוונת ומהצנזורה של הממשל הסיני? הפיצו את הדברים באמצעות טכנולוגיית בלוקצ'יין. כן, כן, אותה אחת המשתמשת למסחר במטבעות וירטואליים כמו הביטקוין.

קמפיין MeToo# הדומיננטי החל את דרכו לפני קצת יותר משנה, ב-16 באוקטובר 2017. הוא יצא לדרך אחרי שהשחקנית אליסה מילאנו, פרסמה בחשבון הטוויטר שלה, קריאה לנשים שהוטרדו או הותקפו מינית לחשוף את שעברו ולתייג את שיתופיהן באמצעות ההאשטאג MeToo#. "אם הוטרדת מינית או הותקפת – כתבי MeToo# כתשובה לציוץ זה", צייצה מילאנו במטרה להציג לעולם עד כמה התופעה נפוצה. והיא אכן כזו. מאז שהקמפיין עלה הופיע ההאשטאג בציוצים בטוויטר ובעוד שיתופים ופוסטים רבים בפייסבוק, עשרות מיליוני פעמים לפחות, באמצעות ההאשטאג MeToo# וכן Me_Too#, כשבישראל חלק מהפוסטים מתויגים באמצעות ההאשטאגים #גם_אני או #גםאני.

אבל האימפקט של הפצת הסיפורים היה נרחב יותר מאשר רק לעודד גילוי לב – בהשפעת הקמפיין ננקטו בארצות הברית מהלכים שיזמו בעלי מניות בחרות, לקידום שוויון בין המינים בתחומים שונים ולטובת עידוד תרבות ארגונית של שוויון והכלה ועוד. גורמים מרכזיים בשוק ההון האמריקני, ביניהם חברת ההשקעות BlackRock ו-State Street, עדכנו את מדיניות ההצבעה שלהם, בכדי שזו תכלול התחשבות בגיוון הדירקטוריון, ואילו קרן הפנסיה הגדולה בארצות הברית, CalPERS, תיקנה את עקרונות הממשל התאגידי על מנת לעודד חברות לספק גילוי בנוגע למדיניותן בתחום ההטרדות המיניות.

ההשפעה האחרונה של הקמפיין בן היותר משנה היא שבשבוע שעבר (ה') יצאו נשים המועסקות בשורות ענקית הטכנולוגיה גוגל לצעדה בכדי למחות על האופן שבו החברה מטפלת בהאשמות בהטרדה מינית מטעם בכיריה. הטריגר לזעם המתפרץ הוא כמובן קמפיין Me_Too# שהציג באור שלילי פיצוי עתק שמשלמת גוגל עדיין לממציא האנדרואיד, אנדי רובין, שהועזב ממנה עקב התנהלות מינית לא תקינה. סיפור שבימים עברו היה ככל הנראה חולף מתחת לרדאר החברתי.

סין – לא הייתה מוכנה למהפכה אבל זו התרחשה בכל זאת

אלא שסין לא רצתה או הייתה מוכנה, כנראה, למהפך החברתי הזה.

אחת הסיבות להצלחת המחאה נבעה ככל הנראה מהפצתה באמצעות המדיה החברתית, אשר התהודה בה חיזקה רבים לחלוק את סיפוריהם. בסין כונה הקמפיין woyeshi# – או rice bunny, שהוא הפירוש של המלים במנדרינית – וגם סיניות וסינים שעברו הטרדות מיניות פרסמו את סיפוריהם בפלטפורמות המדיה החברתית הפופולריות במדינה, כמו Weibo ו-Wechat. אלא שהצנזורה של הממשלה התערבה והסיפורים ששותפו סוננו מחשיפה ציבורית נרחבת כראוי. בכדי להילחם בכך, החלו אנשים לעבור לפלטפורמות מקוונות אשר השתמשו בטכנולוגיית בלוקצ'יין, ולחלוק את הסיפורים שלהם דרכן, באמצעות שם חדש "כל פתית שלג" –  Every snowflake. זו הייתה הדרך היצירתית של הפעילים והפעילות לעקוף את הצנזורה ולפעול להדגשת התופעה שבהחלט קיימת ובהרחבה, כמו בכל העולם, גם בסין.

טכנולוגיות הצפנה שונות שימשו את הפעילים לצורך עקיפת הצנזורה, למשל פלטפורמת המחשוב Ethereum, אשר יכול לשמור על מטא נתונים מפני כל שינוי שהוא, וליצור עותקים בתוך הרשת, וכן כלי תקשורת חדש ואינטרנטי, Matters שמו, שגם הוא שמר מידע מפורט על כל מקרה של הטרדה מינית שפורסם בו, ושוב, באמצעות אותה הצפנה.

בנוסף, לצורך תמיכה משפטית וייעוץ בכל הנוגע בבריאות הנפש, קבוצות עממיות רבות גם עשו שימוש ביישום ההודעות המוצפנות Signal ובשירות הקוד הפתוח שמארח את GitHub.

"כל פתית שלג" הוא מקרה אשר מדגים כיצד טכנולוגיית הבלוקצ'יין יכולה לעזור לבני האדם להתגבר על בעיית אמיתות הנתונים, משום שהיא במהותה כזו השומרת על כל פרט ופרט שכלול בדטה שמוזן אליה, למעשה לנצח ובאופן שאינו מאפשר התערבות ושינוי. או במלים אחרות – סיפורי המוחים והמוחות, כשהם מופצים באמצעות טכנולוגיה זו, לא ניתנים להשתקה.

שינוי תפישתי ואף חקיקתי בנוגע להטרדות מיניות גם ברפובליקה העממית

אם כן, חברי התנועה הסינית של MeToo# הפיצו בצורה יצירתית את הדיונים בנושא ההטרדה המינית במדיה החברתית ועקפו את הצנזורה באמצעות טכנולוגיית הבלוקצ'יין וכן דרך שימוש בצילומי מסך. והתוצאה?

מאז הפצת הסיפורים בדרך המתוחכמת יותר, שהחלה בערך מינואר האחרון, גם סין חווה סערה בנוגע לסוגיית הניצול המיני. ולא סתם אלא אחת שהגיעה לאוניברסיטאות, לכלי התקשורת, לספורט, לארגונים לא ממשלתיים ואפילו למקדשים דתיים.

יותר מ-20 אינטלקטואלים ליברלים, אנשי תקשורת ואקטיביסטים חברתיים מוכרים בסין הואשמו בהתנהגות מינית בלתי הולמת, כשכמה פרופסורים באוניברסיטאות שהתנהגותם נפוצה בפומבי אף פוטרו. נדמה שאפילו הממשל נכנע לתופעה, כשמשרד החינוך של סין התחייב ליישם מנגנונים מוסדיים למניעת הטרדה מינית באוניברסיטאות, ורשויות החוק הבכירות של המדינה אמרו כי הן שוקלות להוסיף הגנות מפני הטרדה מינית בקוד האזרחי.

אז הציבור, אפילו אם הוא חי תחת ממשל דורסני ומתערב, הצליח להוכיח גם הפעם שכל פתית קטן יכול להצטרף למסעו של כדור שלג עצום שילך ויצבור תאוצה מעצם החבירה אליו והאינרציה שלו עצמו. הדבר בהחלט מוליד תקווה ומביא להכרה שבידי הפרט לשנות, או לפחות לחדול מלהיות פסיבי, בעולם הטעון תיקון מבחינה נורמטיבית.