האתגר הדיגיטלי של ראשי הערים מיד לאחר הבחירות

6.6 מיליון בעלי זכות הבחירה, שחלקם ילכו מחר לאחת מ-12 אלף הקלפיות שיוצבו ב-251 רשויות מקומיות ויקבעו מי ייכנסו לאחר הבחירות ללשכות ראשי הרשויות, יכריעו בשלל נושאים: מפינוי אשפה ועד סלילת רחובות, מצביון העיר או הרשות שלהם ועד לשירותי רווחה, ועוד כהנה וכהנה. אבל הם יכריעו בעניין נוסף: עד כמה העיר שלהם תהיה דיגיטלית, והאם היא תהפוך לחכמה או לא.

הטכנולוגיה באה לידי ביטוי במערכת הבחירות האחרונה בשני אופנים מרכזיים: הראשון הוא השימוש של המועמדים בדיגיטל לצורך הקמפיינים שלהם והשני – עמדותיהם בכל הנוגע לתחום העיר החכמה. במקומות רבים, הקמפיין היה מאוד רעשני – בשלטי החוצות אבל בהחלט גם ברשתות החברתיות. קמפייני הרשת יצרו תהודה רבה, ובדרך כלל לא לחיוב. בין אם אלה פוסטים מלעיזים, סרטוני וידיאו משמיצים ועוד.

מנגד, בהיבט החיובי, מועמדים רבים עסקו בעיר החכמה ובצורך להקים בעיר או ברשות שלהם אזור תעשייה להיי-טק, שימשוך חברות טכנולוגיות, יגדיל את מספר מקומות העבודה והמשרות בעיר, ויעשיר את קופת העירייה. בעזרת כספי המסים של החברות הללו מעוניינים המועמדים, באם ייבחרו, לבצע את השלב הבא של מהפכת העיר החכמה – שילוב החדשנות והטכנולוגיה בכל תחומי החיים של העיר וחיי תושביה.

ראשי ערים רבים וכאלה שרוצים לרשת את כיסאם מבינים שעיר חכמה היא לא רק אפליקציה או אתר אינטרנט שבאמצעותם ניתן לתקשר עם משרדי העירייה. היא גם לא רק רישום אונליין לגנים. התחום הזה נוגע לשירותים הכי בסיסיים שרשות מקומית נותנת לתושביה: ניקיון ושיפור פני הסביבה, תחבורה חכמה, ניהול התכנון, השקעה בתשתיות מחשוב במערכת החינוך ועוד. ראשי ערים שכבר החלו בקדנציה הנוכחית לכתוב את חזון העיר החכמה שלהם מבינים שאם ייבחרו, הם יצטרכו בחמש השנים הבאות להמשיך קדימה, להשקיע ולשפר את תשתיות המחשוב של העירייה.

ניו מדיה – ניו דמוקרטיה

זהו עקב האכילס של חלק גדול מהרשויות המקומיות בארץ: הן רק בשלב החשיבה או התכנון של העיר החכמה ומתמהמהות בהתחלת יישום התהליכים בתחום. חלקן התחילו בתהליכים הללו ונתקעו. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שמערכות המחשוב של חלק גדול מהרשויות מיושנות ואינן מותאמות לטכנולוגיות כמו אינטליגנציה מלאכותית, אינטרנט של הדברים ואפילו בינה עסקית. השקעה בטכנולוגיות כאלה היא דבר יקר מאוד, וראשי רשויות רבים מעדיפים להפנות את התקציבים לצרכים אחרים.

אלא שבניגוד לשנים קודמות, התושבים כבר לא מוכנים לקבל יותר "בעיות תקציב" כתשובות כאשר הם מצפים לשירותים מתקדמים, שישפרו את איכות חייהם. והם לא שומרים את הדברים בבטן אלא משתפים אותם ברשתות החברתיות, בפוסטים שוודאי לא מועילים לראשי הערים – לא בתקופת בחירות אך גם לא בין מערכת בחירות אחת למשנהה. הרשתות החברתיות הפכו זה מכבר לנציב קבילות הציבור החדש של הרשויות המקומיות, ובערים רבות מעסיקים צוותי ניו מדיה, שעבודתם היא לסרוק את כל מה שנכתב, נאמר ומצולם ברשתות החברתיות על העירייה וראשה – כדי להגיב מיד ובמידת הצורך לתקן תקלות. זה לא רק ניו מדיה, אלא גם ניו דמוקרטיה, שמעמידה את ראש העיר במבחן בכל יום ובכל שעה. נוסף לזה מבחן השקיפות, שהתושבים מצפים לקיומה ולא מוכנים לקבל הסבר למה היא לא קיימת.

אבל כדי לעשות זאת צריך ראש העיר למצוא את המקורות התקציביים, שבדרך כלל אינם. מימוש הציפיות של התושבים פירושו, במקרים רבים, חידוש והחלפת מערכות הליבה המחשוביות של הרשות, או ביצוע טרנספורמציה דיגיטלית. מדובר בפרויקטי IT יקרים ומורכבים, שמחייבים גם עבודות תשתית ברחובות העיר. שלא לדבר על מגבלות רגולטוריות, שמירה על הפרטיות ועוד. רק כ-30 רשויות מקומיות בכלל מסוגלות לעשות את זה, בעיקר מהבחינה התקציבית.

כאן נכנסת לתמונה, או אמורה להיכנס, המדינה, שעליה לעודד את הרשויות ולסייע להן להתקדם לעבר העיר החכמה. התערבות ממשלתית תצמצם פערים ענקיים, שהולכים וגדלים, בין הרשויות הגדולות והעשירות לאלה החלשות, שאין להן אזורי תעשיה וחברות היי-טק לא מגיעות אליהן. אלא שגם לאזרחים שלהן יש ציפיות, וזכות, לאיכות חיים טובה – לא פחות משל תושבי ערים בעלות תעשיית היי-טק ענפה כמו תל אביב, חיפה וערי השרון.

יישום העיר החכמה הוא בין המבחנים הבולטים של ראשי הערים החדשים, שייבחרו מחר. שלהם ושל הממשלה.