החינוך הטכנולוגי: "צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה"

לאחרונה עלה שוב לכותרות השיח על המאבק על מקומו של החינוך הטכנולוגי בין משרד החינוך ומשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. שיח זה אינו חדש הוא קיים עוד מאז תקופת טרום המדינה ועד כתיבת שורות.

המאבק על ההגמוניה בא לידי ביטוי למשל בהקמת הועדה לחינוך מקצועי ליד הסוכנות היהודית ב-1939 אשר אמורה הייתה לארגן ולמסד את החינוך למקצוע אולם הועדה לא הגיע להחלטות. בתוך הסוכנות היו מאבקים על הנושא.

הנני מצטט ממחקרי על "התמורות בחיברות לתעסוקה (2000) בה תיארתי את המאבק על השליטה בחינוך המקצועי בין מחלקות בתוך הסוכנות היהודית ובין ההסתדרות וציטטה ממכתב משנת 1941 בו נאמר "שטיפולן של שתי מחלקות באותו שטח פעולה יביא יותר לערבוביה מאשר לתועלת" .

החינוך המקצועי הפך לחינוך מדעי, טכנולוגי ומקצועי

המאבק הולך ופושט צורה כמענה לרוח התקופה ללא תפיסה חינוכית מגובשת אלא בהתאם להנחות "תאורטיות" ברות-מחלוקת כמו "הסללה", "יכולת בחירה", "יכולת למידה" "קריירה", לחציהם של ההורים כצרכני השכלה ולתקשורת ולמדיה אשר הפכו את המאבק לעניין ציבורי מרתק עם קורטוב של חדשות מזויפות (Fake news) וכוזבות (False narratives).

החינוך המקצועי הפך לחינוך מדעי, טכנולוגי ומקצועי עם אותם תכנים וכותרות חדשניות ברוח התקופה של מסלולים חדשניים המתבססים על תחזיות שוק העבודה כמו "לימודי אומנות הבישול והאפייה המלונאית".

תחזיות החוזרות על עצמן מדי תקופה ללא הבדלה בין טווח קצר וטווח ארוך. התפיסה של החינוך המקצועי אינה אלא "אותה גברת בשינוי אדרת" המובילה לכך שבוגרי מערכות הלמידה הפורמליות מתקשים להתאים את עצמם לקצב השינויים הנדרש, אינם מקנים את כישורי חיים ההולמים ואף אינם מגיעים להישגים לימודיים סבירים בסטנדרטים הבינלאומיים (PISA,OECD) וזאת למרות שתקציביה של מערכת החינוך בישראל הוכפלה בעשור האחרון.

לכאורה השיח הוא אידיאולוגי בין תפיסת הלומד כמשאב לצמיחה כלכלית והזוכה ל"תעודת מקצוע" לבין תפיסת הלומד כמי שיש להבטיח לו שוויון הזדמנויות ולאפשר לו להחליט על נתיב חייו ולכן יזכה ב"תעודת בגרות" .

מעגל קסמים הקשה להתרה

אולם למעשה השיח נהפך לעִניָין מסובך, כמעין מעגל קסמים הקשה להתרה, בו המאבק בחזקת "צבת בצבת עשויה", שתי התפיסות דורשות אותה אקרדיטציה – מצדדי תעודת מקצוע מבקשים להשלים גם בחינות בגרות בעוד אלו המתיימרים להשיג תעודת בגרות מבקשים לקבל גם "תעודת מקצוע". הדרישות הרגולטוריות הם אפוא, על תעודות ולא על תכנים נדרשים .

כידוע, איכותה של תעודת בגרות, מבחינת הדרישות של המוסדות להשכלה גבוהה, מוחלשת מבחינת תכנים שכן נכללים בה מסלולי בגרות מן היקב והגורן כמו טיפול בבעלי חיים וגידולם.
תעודת הבגרות, שהשגתה הפכה קלה, איבדה מערכה ואיננה מנוף לקידום חברתי ולשוויון הזדמנויות. על כך כבר אמר הפילוסוף חן למפרט, "רעיון המריטוקרטיה כאשר הוא מיושם במדיניות חינוכית, אינו אלא דארוויניזם חברתי בתחפושת של שוויון הזדמנויות".

האינפלציה בתעודת הבגרות המוחלשת הביאה לכך שהיא אינה עומדת בתנאי המוסדות האקדמיים. חלק גדול מבעלי הזכאות אינם עומדים בתנאי ה"בגרות האוניברסיטאית". לאחר שהשקיעו שנים ארוכות מאומצות, ולעיתים קרובות מאוד בלתי מספקות, בניסיונות לזכות בתעודה הנכספת ורבים מבוגרי מערכת החינוך יוצאים אל החיים הבוגרים ללא כיוון, ללא הכשרה, ללא מקצוע ואינם זוכים למשכורת מכובדת.

גם בעלי תעודת מקצוע רבים אינם מתמידים בעבודתם בעיקר בגלל שכר נמוך כמו בענפי הבניין והמלונאות.

בסכום, המאבק של החינוך הטכנולוגי הוא אנכרוניסטי ואינו אלא עוד מקרה של מאבק פוליטי על הגמוניה על השליטה בחינוך . המאבק אינו אפוא על מהויות ותכנים ההולמים את העידן של המהפכה התעשייתית הרביעית שהחלה כבר בשנת 2011.

הכותב הוא חוקר עצמאי בנושאי תרבות האינטרנט ועמית במרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה.