רק חנות אחת אחרונה של בלוקבסטר נותרה בארצות הברית

הסטרימינג הרג את "כוכב" הווידיאו: בלוקבאסטר (Blockbuster), רשת חנויות הווידיאו שהייתה בשנות ה-90' ותחילת שנות ה-2000 מגה להיט, עומדת לסגור בקרוב שניים משלושת הסניפים האחרונים שלה ולהשאיר סניף אחד בודד באורגון שבארצות הברית.

הסניף האחרון יוותר בדד אחרי שלפי הודעת בעליהם משבוע שעבר שני הסניפים הנוספים שבאלסקה יסגרו. הוא ישמש בקרוב כשריד פרה-היסטורי של הרשת המצליחה. הנסיף ממוקם ב-בנד, בירת מחוז דשוטס שבמדינת אורגון.

בלוקבאסטר האמריקנית שלחה את זרועות הווידיאו שלה מבסיסה שבמקיני, טקסס, לכל עבר. כולם רצו להיות מנויים שלה ולהשתמש בסרטי הווידיאו העדכניים שהציעה. בשיא הצלחתה, בסביבות השנים 2008-2009, הייתה הרשת חברה ענקית שהעסיקה כ-60,000 עובדים ב-9,000 חנויות להשכרת ומכירת קלטות וידיאו. היו לה כ-1,700 סניפים בארצות הברית וסניפים נוספים ב-17 מדינות בעולם, ביניהם גם כמה בישראל.

בתחילת העשור האחרון התמודדה החברה עם תחרות מול חברות אחרות שהציעו שירותי השכרת וידאו, כמו למשל נטפליקס (Netflix) וספגה הפסדים משמעותיים.

בספטמבר 2010 הגישה בלוקבסטר בקשה לפשיטת רגל ובראשית אפריל 2011 נרכשה על ידי ספקית הטלוויזיה בלוויין Dish Network, שזכתה במכרז.

לשם בעלות על ענקית הווידיאו לשעבר שילמה הרוכשת 233 מיליון דולר בלבד, בנוסף ללקיחת חובות העבר של בלוקבסטר, שעמדו על 87 מיליון דולר. אבל החברה נסגרה רשמית בשנת 2014, לאחר הודעה על הליך הפירוק וכאמור עד כה פעלו עדיין 3 סניפים אחרונים שלה, כשכעת עומד להישאר רק סניף יחיד אחרון למזכרת, מה שהופך אותו, לפי הדיווחים, למוקד משיכה תיירותי.

סטרימינג חובק עולם

נראה שהצרות האמיתיות של בלוקבסטר וחנויות אחרות, כמו גם חברות שסיפקו מכונות אוטומטיות להשכרת סרטים, התחילו מאז שנכנסה לתמונה האפשרות לסטרימינג מהספה בבית. הצורך בשירותיה של בלוקבסטר, ושל ספקי סרטי וידיאו אחרים, הצטמצם עד שהפך לכמעט לא קיים.

"איך אתם עדיין פתוחים?' זה מאוד נוסטלגי"

סטרימינג הוא למעשה האפשרות של צופה לצרוך תוכן וידיאו דיגיטלי או תוכן אודיו דיגיטלי במחשב וכמובן גם בנייד, ממש בכף היד. בין שירותי הסטרימינג הפופולריים שכולנו עושים בהם שימוש תמידי ניתן למצוא את יוטיוב (YouTube), את השירותים Twitch ו-Mixer, המספקים לייב סטרימינג של משחקים, את Hulu, אתר הסטרימינג האמריקני שנמצא בבעלות מרבית רשתות השידור המרכזיות בארצות הברית, וכמובן – את נטפליקס ו-Amazon Video, המזרימים תכני וידיאו בדמות סרטים וסדרות למאות מיליוני משתמשים ברחבי העולם.

לצד אלו פועלים ספוטיפיי (Spotify), המציע לקהל הרחב מנוי להזרמת מוזיקה אוף-ליין אבל גם הזרמה חינמית הכוללת פרסומות, כמו גם השירותים Apple Music ו-TIDAL, גם הם עוסקים במוזיקה.

שפע השירותים הללו, והרבה אחרים דוגמתם, מספקים לצרכן את כל תאוות הווידיאו והאודיו שלו מבלי שיצטרך לצאת מהבית, ומרבית ה"לקוחות" גם נוהגים לעשות זאת ללא עלות, בהזרמה פיראטית. זו הסיבה המרכזית לכך שהשירות של בלוקבסטר הוא כיום ארכאי ונטול כל הצדקה, ובהתאמה גם היעלמותו.

המגזין Quartz ראיין את סנדי הארדינג, עובדת בלוקבסטר שהחלה לשרת לקוחות בחנות בבנד בשנת 2004, אז פעלו בעיר, המונה רק 50,000 אנשים, לא פחות מארבע חנויות וידיאו.

"זה היה מספר עצום בעבור קהילה קטנה כזו", אמרה הרדינג, המנהלת כיום את החנות, והסבירה "בנד תמיד הייתה עיר של קולנוע. יש לנו הרבה אנשים שבאים מחוץ לעיר. הם אומרים, 'הו אלוהים, אתם פתוחים. איך אתם עדיין פתוחים?' זה מאוד נוסטלגי".