ה-Big Data ככלי להעלאת הפריון בתעשייה

השבוע עלה נושא ה-Big Data במספר פורומים שונים. המסר המרכזי שיצא מהם היה שהנתונים הרבים והכלים שמאפשרים את ניתוחם, ועל ידי כך יצירת ערך מהם, הם אלה שיסייעו לארגונים לצלוח בשלום את הטרנספורמציה הדיגיטלית.

אתמול (ד') נערך במרכז הכנסים LAGO בראשון לציון הכנס המרכזי בנושא מדעי הנתונים, בהפקת אנשים ומחשבים. ההרצאות השונות בכנס סקרו את האבולוציה שעבר תחום ה-BI ועמדו על חשיבות האנליטיקה – אותו השלב שבו מנותחים הנתונים הרבים שזורמים לארגון מכל מיני מקורות ומייצרים את ה-Big Data.

יום לפני כן ציינה הכנסת יום כחול לבן ובמסגרתו קיימה ועדת המדע והטכנולוגיה דיון מעניין על תעשייה מבוססת נתונים. בדיון צוין כי הטמעת יכולות אנושיות וטכנולוגיות במגזר התעשייה, שיאפשרו לטייב לאסוף מידע ולנתח אותו, היא המפתח לשיפור הפריון, הרווחיות והיכולת להתחרות בשוק. המצב הנוכחי בתחום זה עגום ביותר.

כדי שזה יקרה צריכים ראשי המפעלים והתעשייה להפנים שהמידע הרב שמונח בארגונים הוא מכרה זהב, וכל מה שצריך זה לאסוף אותו ולנצל אותו נכון. יש כלים לכך, ועליהם להבין שהם צריכים להטמיע אותם. כאן הממשלה חייבת להיכנס. ואמנם, יו"ר הוועדה, ח"כ אורי מקלב, קרא למשרד הכלכלה לפעול בנושא. משתתפים אחרים בדיון הציגו את האבסורד הישראלי: אנחנו במקום הראשון במו"פ – אבל במקום ה-20 בתל"ג. נראה שההמצאות והחידושים הטכנולוגיים שהמוח הישראלי ממציא, שהסטארט-אפים כחול לבן שמוכרים טכנולוגיות וידע ברחבי העולם, נעצרים בשערי המפעלים התעשייתיים המסורתיים הקיימים בארץ.

הממשלה וענקית היי-טק לטובת התעשייה המסורתית

אלא שבדיון הסתמן שמשהו מתחיל לזוז, לפחות בתפיסה ובתובנה. בולטת בכך תכנית תעשייה עתירת ידע, שמשותפת למשרד האוצר, לסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים ולגוגל (Google).

מרבית העסקים, כולל המפעלים, הם עסקים קטנים ובינוניים, והתכנית אמורה לאפשר להם להכשיר עובדים שידעו לטפל במידע הרב שיש בקרבם ולמנף אותו לטובת מטרותיהם העסקיות, על מנת להשיג התייעלות וחיסכון, ובעיקר כדי לתת למקבלי ההחלטות תשתית של ידע ונתונים, שעל בסיסה יתכננו את העתיד של הארגון. נתונים בפני עצמם לא שווים הרבה. הם מעיקים, כי הם נאספים ומייצרים תקלות ובעיות. הכשרת אנשי BI ואנליטיקה מתוך המפעלים היא הדבר הנכון, משום שהם יודעים הכי טוב מה מתאים למפעל ומה הוא צריך.

התכנית הזו היא חלק מתכנית גדולה יותר שהממשלה אישרה – נטו תעשייה, שמטרתה לדרבן את התעשיינים ומנהלי המפעלים להשקיע בחדשנות דרך מאגרי המידע שלהם, ובכך יגדילו את הפריון, התפוקה וכושר התחרות שלהם. נתונים שהציגה דלויט (Deloitte) בדיון בכנסת העלו כי שיפור שימוש בנתונים יביא לתוספת של 54 מיליארד שקלים לתל"ג הישראלי. המחקר גם גילה כי יש פערים עצומים בין התל"ג הישראלי לזה האמריקני, כי אנחנו לא יודעים לנצל נכון את הנתונים שיש לנו.

מי אחראי ל-50 אלף משרות בישראל?

מהצד השני, יש מפעלים שיודעים היטב את כוחה של האנליטיקה וה-Big Data, ונחשבים למפעלים חדשניים, שתורמים ליצוא ולמשק. למרבה הצער, אלה הם מפעלים של חברות זרות, בינלאומיות, ולא כחול לבן.

השבוע, במסגרת דו"ח האחריות התאגידית השנתי של אינטל (Intel) ישראל, פורסם מחקר של מוסד שמואל נאמן על השפעתה של החברה על הכלכלה הישראלית. אחד הנתונים המעניינים הראה שב-2017 תרמה אינטל לתעסוקה בארץ 50 אלף איש בנוסף לתעסוקה הישירה של עובדיה. כלומר, מדובר על אקו-סיסטם עצום – דבר שמאפיין את כל תעשיית ההיי-טק. מפעלי אינטל בקריית גת הם אחד מסיפורי ההצלחה של תעשיית ההיי-טק בישראל. על פי המחקר, הם תרמו בשנה שעברה לתל"ג 5.2 מיליארד דולר, שהם 1.5% ממנו. כשלעצמה, אינטל מעסיקה בארץ 13 אלף עובדים, ובכלל זה 1,000 עובדי מובילאיי (Mobileye), והיא מהווה 8%, או 3.6 מיליארד דולר (נכון לאשתקד), מסך היצוא הישראלי.

מפעלים כמו אלה של אינטל ישראל מייצגים את התעשייה החכמה, המתקדמת, שתורמת למשק, אבל למרבה הצער, אין לנו הרבה מפעלים כמותם. חלק גדול מהתעשייה הישראלית מדשדש ומבוסס על טכנולוגיות מהמאה הקודמת.

הדו"ח הזה חשוב, מפני שבכל פעם שעולות לדיון שאלות פופוליסטיות הקשורות להטבות מס ומענקים לחברות זרות ותאגידי היי-טק, כמו אינטל, תמיד קמים המתנגדים וטוענים, בין השאר, שהעובדים הרבים שלה יכולים להיות מועסקים בעסקים קטנים ובינוניים, ובכך לתרום להצלתם. זוהי טענת שווא שאין כלום מאחוריה, כל עוד מרבית המפעלים לא ישקיעו בעובדים, בחדשנות ובעיקר ב-Big Data. ויפה שעה אחת קודם.