העיר החכמה שלא מצמצמת פערים

הכנסת קיימה אתמול (ג') יום דיונים מיוחד בוועדות שלה, שהוקדש לערי הפיתוח. מדובר ביוזמה של ח"כ מאיר כהן (יש עתיד), לשעבר שר העבודה והרווחה ומי שהיה במשך שנים רבות ראש עיריית דימונה.

ועדת המדע והטכנולוגיה, בראשותו של ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה), קיימה במסגרת זו דיון בנושא ערים חכמות בפריפריה. בין המשתתפים בדיון, מלבד היו"ר וח"כ כהן, ניתן למנות את ח"כ יעל פארן (המחנה הציוני), שלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות תרשיחא, ולשעבר יו"ר מרכז השלטון המקומי וח"כ מטעם מפלגת העבודה.

הדיון שיקף בבירור את הצד הפחות מוכר של טרנד העיר החכמה ובעיקר את מה שהוא לא עושה, או יותר נכון לא נותנים לו לעשות: צמצום הפערים ההולכים וגדלים בין הפריפריה למרכז הארץ. משתתפי הדיון הדגישו את חוסר המעש של השלטון המרכזי בצמצום הפערים הללו.

העיר החכמה היא מסגרת על לשורה של נושאים ותחומים שבהם מטפלת הרשות המקומית לטובת תושביה. כבר לא מדובר רק על אתר האינטרנט של העירייה או על השימוש במובייל כדי להודיע לרשות על מפגע. העיר החכמה היא פלטפורמה שיכולה לשנות מהקצה אל הקצה את אורח החיים של התושבים ואת טיב השירותים שהרשות המקומית והמדינה מעניקות להם. כאן באים לידי ביטוי הפערים. התשתיות הן אמנם אותן תשתיות והאנשים הם אותם אנשים, אבל סדרי העדיפויות מעוותים.

הטרנד שאמור לצמצם את הפערים

טרנד העיר החכמה התחיל בכלל כטרנד טכנולוגי, אולם במרוצת הזמן הוא הפך להיות למנוע שמצמצם את הפערים הדיגיטליים והחברתיים. העיר החכמה אמורה להיות הפלטפורמה שבאמצעותה יוכל ילד מדימונה או מקרני שומרון ללמוד. היא אמורה לאפשר לתושבים באזורים מרוחקים יחסית לקבל את הטיפול הרפואי מהרופאים הכי טובים שיש במרכז, מבלי להתרוצץ שעות בדרכים. צעירים בפריפריה אמורים להיות בזכותה מסוגלים לעלות על רכבת או אוטובוס, ולהגיע במהירות אל המרכז וממנו.

השיח והטיפול בנושא העיר החכמה רחוקים מאוד מלגעת בכל הגורמים האלה, שיישומם – כך או אחרת – הוא הבסיס לתחושת הפער והאפליה בין הפריפריה למרכז. הדימוי הוא שזה עסק של פורום ה-15, של 15 הערים הגדולות בישראל, כי להן יש את התקציבים והמשאבים והן יכולות להשקיע בתשתיות טכנולוגיות, בהחלפת מערכות ליבה ובאפליקציות לשירות לתושב – דבר שהוא מניית זהב לקראת הפעם הבאה שראש העיר יעמיד את עצמו לבחירה (וזה קורה ממש עוד מעט).

אין ערים חכמות בפריפריה – גם בגלל הביורוקרטיה

לקראת יום ערי הפיתוח נכתב במרכז המחקר של הכנסת מסמך שמתאר נתונים על מצבן של ערים אלה. חלק מהנתונים מאששים את הטענה כי עיר חכמה לא ממלאת את ייעודה במקומות אלה ולא רק בגלל בעיה תקציבית, אלא בגלל ביורוקרטיה, שלעתים נראה כי היא מכוונת במיוחד לערי הפריפריה, או חוסר מודעות ותשומת לב של מקבלי ההחלטות בממשלה.

לדוגמה, מנתוני המחקר עולה ששיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בערי הפיתוח בגילאי 22 עד 50 נמוך ב-14% מהממוצע הארצי ו-16 מתוך 25 ישובים שנסקרו בדו"ח מצויים באשכול הנמוך של הדירוג החברתי-כלכלי, מה שמוביל לכך ששיעור גביית הארנונה בהם נמוך. כמו כן, רמת היציבות הכלכלית של מרבית היישובים בדרום ובצפון נמוכה.

מדובר במעגל, שלא מאפשר לראש היישוב אפילו לחשוב על פרויקטים של עיר חכמה. אין ספק שילדים מוכשרים יש גם בדימונה, ערד, קריית שמונה ושלומי. ראו, למשל, ההצלחה של נבחרת תלמידי הרובוטיקה מערד, שהגיעה רק לא מזמן למקרום החמישי בתחרות עולמית. עם אפס תקציב, בוודאי לעומת התקציב שלו זוכה ילד מאחד היישובים העשירים במרכז, הם מצליחים להגיע להישגים מכובדים. שלא לדבר על מרכזי סייבר שממוקמים בפריפריה וזוכים להצלחה אדירה.
לטעמם של ראשי היישובים, זה עדיין לא ממצה את היכולת שקיימת אצלם. אבל ביורוקרטיה ולפעמים מדיניות מכוונת, שמושתת על סטיגמות ישנות, עוצרות כל רעיון לקידום ושיפור המצב.

אז נכון, יש כבר התחלות של מיזמים. המשרד לשוויון חברתי, בראשותה של השרה גילה גמליאל, מבצע שורה של פעולות לקידום נושא העיר החכמה בפריפריה, להכשרת כוח אדם ולשיפור חיי התושבים. משרדי הבריאות והחינוך זוכרים בכל פעם להציג נתונים על הקצאת משאבים לפריפריה. אבל התחושה אתמול בדיון הייתה שזה מעט מדי ובמקרים רבים מאוחר מדי, ואם הקצב לא יואץ באופן דרמטי, העיר החכמה תהיה הדלק שיבעיר את השטח ויביא להוצאת תושבים לרחובות, במחאה על הפערים ההולכים וגדלים.