טלגרף, סיפור אהבה

1844
ב-24 במאי לפני 174 שנים נעשתה היסטוריה כשסמואל מורס שלח את המברק הראשון אי פעם מהקפיטול שבוושינגטון לשותפו, אלפרד וייל, בבולטימור, ובו כתב: "מַה-פָּעַל, אֵל!" (“What hath God wrought!”). שותפו ענה לו בהודעה באותו הנוסח, וכך נוסד קו הטלגרף הראשון ביבשת אמריקה, שהיה בעצם הצורה הראשונה בהיסטוריה של הודעה מידית.

לפי התיעוד, הטקסט התנ"כי (במדבר כ"ג, כ"ג) נבחר על ידי אן אלסוורת', בתו בת ה-18 של הממונה הראשון על משרד הפטנטים האמריקני, הנרי ליוויט אלסוורת'. אבל כמו בסיפורים היסטוריים אחרים, יש מאחורי זה סיפור בפני עצמו: מורס, אלמן עני בן 53, היה פשוט מאוהב עמוקות בבתו של הממונה על משרד הפטנטים, והוא התעקש לספר שאלסוורת' הצעירה היא זו שבחרה את המשפט, בעוד שכותב הביוגרפיה שלו נתן את הקרדיט דווקא לאימה, ננסי, שהייתה ידועה באדיקותה הדתית. מורס נתן את סרט המברק לאלסוורת' והוסיף לו סימן שאלה בסוף. יש כאלה שפירשו זאת כהצעת נישואים.

בקשר למורס עצמו נציין שלפני שהחל את עבודתו על הטלגרף, הוא התפרסם כצייר ועמד בראש האקדמיה לאמנות שייסד. על אף שיכול היה לחיות ממנה ברווחה, הוא ויתר לחלוטין על עבודתו האמנותית למען המצאתו והעדיף לחיות חיי עוני, ובלבד שיעלה בידיו ליצור את הטלגרף. הוא פיתח את קוד מורס – מערכת של קווים ונקודות לייצוג אותיות, שניתנות לשידור על ידי המכשיר.

מורס הדגים את פעולת הטלגרף בפני מי שהיה אז נשיא ארצות הברית, מרטין ואן ביורן, אבל זה לא עזר לו לקבל מימון פדרלי להקמת קו הטלגרף הראשון. גם פניות לממשלות בריטניה וצרפת לא הועילו. בפנייתו השנייה לממשלת ארצות הברית בבקשת מימון, הוא ידע את מועד הישיבה שבה הייתה צריכה לעמוד בקשתו לדיון, והגיע לוושינגטון כדי להיות נוכח בשעה שתוכרע ההחלטה. לבסוף, אישרה הממשלה את הצעתו והקציבה לו 30 אלף דולר – ביוזמתו של הממונה על משרד הפטנטים, שגם עזר לו ארבע שנים לפני כן במימון רישום הפטנט על ההמצאה.

מיד לאחר השידור הראשון, התפתח הטלגרף במהירות, הן בארצות הברית והן באירופה. מורס היה מוכן להעביר את כל זכויותיו על הפטנט המדהים החדש לממשל האמריקני תמורת כ-100 אלף דולר, אך בוושינגטון לא הצליחו לתפוס את המשמעות הכלכלית של ההמצאה והעסקה לא יצאה לפועל. במקום זאת, העביר מורס את זכויותיו לאיש עסקים פרטי ופרש לחיים שקטים יותר, כשדאגות פרנסה אינן עוד מנת חלקו.

ראוי לציין שעל אף שההיסטוריה תיעדה את מורס כממציא הטלגרף, שותפו, וייל, שגם סייע לו במימון, היה גאון מכני ועשה את רוב עבודת הפיתוח החשובה, אך הוא קיבל עליה רק מעט הכרה ונשאר מאחורי הקלעים ובצל גם לאחר ההצלחה.

ומה באשר למורס ואלסוורת'? לא, הם לא התחתנו בסוף.

1980
ב-22 במאי 1980 השיקה ביפן חברת Namco את משחק הארקייד Puck-Man. הדמות הצהובה, שנדדה בתוך מבוך בניסיון לבלוע נקודות ולהימנע משדים רעים, הפכה במהרה לאייקון של האייטיז.

ממציא המשחק הוא טורו יאוואטני, והוא עשה זאת דווקא כשהיה עסוק באכילת פיצה. מכאן כנראה גם עוצבה דמותו של פק-מן, שנראה כמו פיצה שחסר בה משולש.

באוקטובר באותה השנה הגיע הפק-מן גם לארצות הברית, ואז שונה שמו מ-Puck-Man (יצוין ש-Puck-puck הוא ביטוי שמשמעותו ביפנית היא לזלול, לכרסם) ל-Pac-Man – מתוך חשש, די ברור, שהמילה Puck נשמעת קצת דומה מדי למילה אחרת ומאוד מסוימת בת ארבע אותיות באנגלית…

אילוסטרציה: BigStock

הדמות הלא אלימה והטיפשית של פק-מן הפכה אותו מיד לתופעה, וב-1982 הוציאו 30 מיליון אמריקנים שמונה מיליון דולר מדי שבוע כדי לשחק במשחק, כששלשלו קוורטרים למכונות משחק שמוקמו בברים, בקניונים וכמעט בכל מקום אפשרי בארצות הברית. המשחק הפך כל כך פופולרי בקרב בני הנוער, עד שערים רבות במדינה תקננו חוקים ותקנות כדי לפקח או בכלל למנוע את המשחק, כמו שנהגו עם שולחנות הפינבול והביליארד. המטרה הייתה להילחם בהימורים ובהתנהגויות "לא מוסריות" אחרות. בעיר פליינס שבאילינוי, למשל, נאסר על צעירים עד גיל 21 לשחק במשחקי וידיאו בלי ליווי הורים ובמרשפילד שבמסצ'וסטס המשחקים הללו נאסרו כליל. ערים אחרות התירו את משחקי הווידיאו רק ברישיון או באזורים מורשים בלבד – במרחק מסוים מבתי ספר, או במקומות שלא מכרו מזון ואלכוהול.

מובן שבעקבות ההצלחה המטאורית, בתוך שנה כבר הסתובבו בשוק עשרות חיקויים, חלקם לא חוקיים, כמו מיס פק-מן, פק-מן פלוס, פרופסור פק-מן וג'וניור פק-מן. עד אמצע שנות ה-90 המשחק כבר היה זמין במחשבים ביתיים, בקונסולות משחקים ובמכשירי כף יד שונים.

כצפוי, כשמוצר מסוים כל כך פופולרי, מגיעה גם תעשיית המוצרים הנלווים (מרצ'נדייז) להשתתף בחגיגה, ובשוק הופיעו עשרות מוצרים עם הדמות של פק-מן – קלפים, חולצות טי, מדבקות, משחקי לוח, בובות פרווה, פאזלים, ספרים, ספלים, פיג'מות, קופסאות אוכל לילדים ועוד כיד הדמיון. היו אפילו גם סדרה של סרטונים מצוירים והשיר Pac-Man Fever של ג'רי בקנר וגארי גארסיה, שהגיע למקום התשיעי ברשימת 100 השירים הפופולריים ביותר של בילבורד (Billboard).

גם בימינו, שנה אחר שנה, ממשיך פאקמן להיות אחד המשחקים הפופולריים ביותר.

2006
ב-19 במאי 2006 פתחה אפל (Apple) את חנות הזכוכית שלה בשדרה החמישית בניו-יורק. אמנם הייתה זו החנות השנייה שלה בעיר, אבל מבנה הזכוכית האייקוני שלה הוא אתר תיירות בפני עצמו.

חנות אפל בשדרה החמישית בניו-יורק. צילום: BigStock

"חנות אפל בשדרה החמישית היא החנות החדשנית ביותר מבחינה ארכיטקטונית", נכתב אז בהודעה לעיתונות של החברה. "היא מעוצבת כקוביית זכוכית בגודל של כ-10 מטרים, ויוצרת אתר מדהים בשדרה החמישית, אחד מאתרי הקניות הפופולריים בעולם. החנות תהיה פתוחה 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, כדי להציע רמת שירות חסרת תקדים".

המבנה המיוחד עוצב על ידי משרד האדריכלים Bohlin Cywinski Jackson וזכה לפרס אדריכלות מאוניברסיטת סטנפורד, כשחבר השופטים ציין במיוחד את הדיוק שבאמצעותו הצליחו המעצבים להביא לידי ביטוי את המותג.