האם הטכנולוגיה היא גורם משבש לחופש העיתונות?

ברחבי העולם מציינים היום (ה') את יום חופש העיתונות הבינלאומי. היום הזה הוא יוזמה של אונסקו, שהחלה ב-1993 ומאז מציינים אותו בכל שנה ברחבי העולם. הנושא המרכזי של היום השנה הוא מערכת היחסים המורכבת שבין המדיה, המשפט והחוק.

אבל לחופש העיתונות, ולעיתונות בכלל, יש ממד אחר, חשוב לא פחות, והוא הטכנולוגיה, החדשנות והקדמה. הטכנולוגיה נותנת לעוסקים בתחום העיתונות אפשרויות רבות יותר לחשוף את מה שהם מפרסמים, ומציעה כלים ומערכות שמקלות מאוד על העיתונות לבצע את תפקידה המרכזי: לבקר את מוסדות השלטון, לחשוף עוולות ובכלל, להעביר מידע חיוני לציבור, שקשור לחיי היום יום שלו.

ככל שהשנים חולפות יש מקום לטענה כי בדומה לתחומים אחרים בעולם, החדשנות הטכנולוגית יצרה כאן סוגים שונים של שיבוש, שהשפיעו לרעה על מקצוע העיתונות ועל היכולת של העיתונאים לעבוד בצורה חופשית והעיתונאית.

עידן הפייק ניוז

כאן מגיעות הרשתות החברתיות. אלה נטלו מהעיתונות המסורתית – מודפסת, משודרת או אונליין – את הבלעדיות באספקת חדשות ותוכן. עידן הפייק ניוז נולד בין היתר מפני שכל בעל מכשיר שמחובר לרשת יכול לכתוב כל דבר שהוא מעלה על דעתו, מבלי לעבור את מערכת הסינון העיתונאית, שקיימת במדיה הקונבנציונלית. כלומר, הטכנולוגיה כרסמה בצורה קשה ביותר באחד העוגנים היותר בסיסיים של תקשורת ההמונים: מידת האמון שהצרכן מייחס למידע שהוא קורא או מקבל.

אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שהיכולת של גורמים שאינם עיתונאיים להפיץ באופן מידי כל מידע למיליוני אנשים, שלא לדבר על חומרים ויזואליים ותמונות, מאלצת את העיתונות להתאים את עצמה לקצב המטורף כדי לא לאבד את הרלוונטיות. התוצאה היא שכלי תקשורת שונים רודפים אחרי המידע ברשת ומפרסמים אותם, לעתים גם כשהוא לא עבר את הבדיקה העיתונאית הנדרשת.

העיוותים שחלים באמינות האינפורמציה מנוצלים על ידי שליטים, מנהיגים וראשי ממשלות כדי לנגח את העיתונות והעיתונאים, להסית נגדם ולהאשים אותם. זאת, תוך כדי שהם עצמם פונים למדיות חלופיות כגון פייסבוק (Facebook), טוויטר (Twitter) ויוטיוב (YouTube). בנימין נתניהו ובעיקר דונלד טראמפ הם דוגמאות קלאסיות לכך.

הכל מסתכם בכסף

הדבר רלוונטי – מאוד – גם בהקשר של תקציבי הפרסום, שהולכים ומוטים לטובת האינטרנט על פני העיתונים, הרדיו והטלוויזיה. היטיב להגדיר זאת יונתן יבין במאמר שפרסם הבוקר בידיעות אחרונות: "הרשת פתחה אפיק פרסום מתחרה, זול וממוקד, כאשר העיתונות הכללית, הפונה לקהל הרחב, מתקשה לעמוד בו, וכך נפגעת העיתונות המסורתית".

גם המו"לים כבר מבינים שהיקפי הפרסום במדיה המודפסת הולכים וקטנים לטובת האונליין. כך, כל העיתונים הגדולים הקימו אתרים שבהם יש שילוב של תכנים מהעיתון המודפס עם תכנים ייחודיים לאינטרנט. בידיעות אחרונות אף הגדילו לעשות והקימו את ynet – בתחילה כישות נפרדת לחלוטין, אם כי ברבות השנים השתרבבו אליו תכנים מהעיתון האם וממגזינים אחרים של הקבוצה, וכיום מוצגים בו חלק מהם באופן קבוע.

כתוצאה מהיחלשות הפרסום במדיה המודפסת, התלות של העיתונים במפרסמים גדלה והכוח שלהם נעשה הרבה יותר חזק. מכאן שגורמים שונים – מסחריים, עסקיים ובמיוחד פוליטיים – מפעילים לחצים על המו"לים ועל העיתונאים.

המכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם אתמול מאמר של ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, שבו הוזכר שהתקשורת הישראלית תוארה השנה בדירוג העולמי של חופש העיתונות כ-"חופשיה באופן חלקי", לעומת "חופשיה" בשנים קודמות. "נכון הוא", כותבת ד"ר שוורץ אלטשולר, "שביחס לשאר המדינות שסובבות אותנו אנחנו וילה בג'ונגל, אבל אם אנחנו רוצים להיות דומים לאירופה מצבנו לא הכי טוב, במילים עדינות". הסיבות אינן רק טכנולוגיות, אבל יש לה קשר לכך.

לסיכום ניתן לומר כי התקשורת היא אחד התחומים שהחדשנות הטכנולוגית יצרה בהם שיבוש. כמו במגזרים אחרים, גם כאן, העיתונים והמו"לים צריכים ללמוד להתמודד עם אותה החדשנות – ברמת ההתייעלות, שיטות העבודה ובעיקר שמירה על שתי עקרונות יסוד: אמינות ושקיפות.