"אם הממשלה לא תוסיף תקציב – יש חשש לפעילות המכללות הטכנולוגיות"

כנס כנרת הרביעי לחינוך, אקדמיה ופריפריה, שייערך בשבוע הבא במכללה האקדמית כנרת, יעסוק בין היתר בהכשרת כוח אדם טכנולוגי לתעשייה ולמשק בכלל. אחד הנושאים שיעלו בו הוא האפליה המתמשכת שעליה מקפידה המדינה בתקצוב המכללות הטכנולוגיות, שמכשירות סטודנטים לתואר הנדסאי במגוון מגזרי המשק, ובראשם ההיי-טק, לעומת המכללות האקדמיות.

בכנס תשתתף ד"ר יוכבד פנחסי אדיב, מנהלת המכללה הטכנולוגית הנדסאים באריאל ויו"רית פורום המכללות הטכנולוגיות.

ד"ר פנחסי אדיב, על מה אתם נאבקים?
"יש תופעה ייחודית למדינת ישראל, שבה שני משרדים שונים מקיימים שתי מערכות לימוד של השכלה גבוהה, אבל מתקצבת אותן באופן מופלה לחלוטין, זועק לשמיים. משרד הכלכלה, המפקח על המכללות הטכנולוגיות, ומשרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה, שאחראים על המכללות האקדמיות".

איך האפליה באה לידי ביטוי?
"האפליה היא בשיטת תקצוב שלא עודכנה עשרות שנים. המדינה משקיעה בכל סטודנט שלומד במכללה אקדמית מוכרת בין 19 אלף ל-24 אלף שקלים, ללא שום קשר לתחום שאותו הוא לומד. חלק גדול מהתארים האקדמיים לא מובילים למקצוע מעשי, שהמדינה זקוקה לו. לעומת זאת, בסטודנט במכללות הטכנולוגיות המדינה משקיעה כ-8,000 שקלים, בשעה שסביר יותר שהוא יחזיר למדינה את הכסף בצורת מיסים, שכן הוא רוכש מקצוע.

בנוסף, סטודנט הנדסאי לומד 2,200 שעות בשנתיים, בעוד שהמקביל האקדמי לתואר ראשון לומד 1,600 שעות בשלוש שנים.

כ-70% מלימודי ההנדסאים הם מעשיים. רוב הבוגרים שלנו נקלטים בעבודה בתחומים רבים והם חיוניים מאוד, כי הטכנולוגיה קיימת בכל מקום. בנוסף, רוב המכללות הטכנולוגיות מאכלסות סטודנטים מאזורי פריפריה, כאלה שהגיעו מרקע סביבתי או כלכלי שלא אפשר להם להמשיך ללמוד. אנחנו מוצאים צעירים שחזרו אחרי צבא, ונותנים להם סיכוי ללמוד מקצוע ולהסתדר בחיים".

זה נכון, אבל יש מי שיגידו שהמדינה לא אמורה להתערב במה שכל אחד רוצה ללמוד ובכלל, שאקדמיה אינה מוסד שמייצר מקומות עבודה.
"אני מסכימה לכך שמערכת החינוך הממלכתית לא אמורה לייצר בעלי מקצוע, אבל היא צריכה לפתוח בפני התלמידים את כל הדלתות ולא להחליט בשבילם לאיזה חדר להיכנס. היא תצליח לעשות זאת רק אם תיגע בכמה שיותר נושאים, ביניהם נושאים טכנולוגיים. כך, הילדים יוכלו להיחשף למגוון מקצועות. מדובר בצעירים שזה הסיכוי היחיד שלהם לצאת מהיכן שהם נמצאים בו ולדעתי, זה צריך להיות אינטרס עליון של המדינה, שמדברת כל הזמן על צמצום פערים ועידוד הרחבת הנגישות של ההשכלה הגבוהה".

אנשי האקדמיה יטענו שתנאי הסף לקבלה אצלכם נמוכים, וזה רף שהם לא מוכנים לרדת אליו.
"נכון הוא שיש לנו תנאי סף נמוכים יותר, אבל לא כולם צריכים ללמד חמישה יחידות מתמטיקה כדי להיות בתחומים הכי נדרשים בהיי-טק. במכללות הטכנולוגיות לומדים מקצועות כמו תקשורת, אינטרנט, סייבר ויתר התחומים החמים, והתעשייה מחכה לבוגרים".

המאבק שלכם הניב תוצאות. במרץ הגעתם להסכם עם האוצר. האם זה לא מספיק?
"אנחנו לומדים את ההסכם, והוא בוודאי יותר טוב ממה שהיה לפני כן, אבל מדובר במאות מיליוני שקלים שיוזרמו לאורך כמה שנים ובמקרה הטוב, הכסף כולו יגיע בתוך כ-10 שנים. עד אז יש מכללות שלא יוכלו לשרוד, כי לא יהיה להן תקציב לשלם למורים. גם ככה שכר המרצים במכללות הטכנולוגיות נמוך לאין שיעור מאשר באקדמיות, וכבר כיום יש להן קושי למצוא מרצים ולשלם להם כמו שמשלמים למרצים במכללות האקדמיות.

אם ניהול נושא ההכשרה של החינוך הטכנולוגי היה נעשה בצורה נכונה, ניתן היה למצוא עוד כוח אדם זמין שמסיים את המכללות ומגיע לתעשייה".

מה הפתרון לכך?
"החלום שלי, שלדעתי נצטרך להיכנס למאבק ליישמו, הוא לצמצם את האפליה בין סטודנטים שלומדים את אותם המקצועות אבל לא מקבלים את אותם התנאים. אין שום סיבה שהנדסאי שמסיים את לימודיו באחת המכללות הטכנולוגיות לא יהיה שווה ערך לבעל תואר אקדמי אחר".