כיצד הטכנולוגיה יכולה למנוע את ההרוגים הבאים בתאונות?
במשרדי הממשלה משתמשים בטכנולוגיות בתחום התחבורה, אבל פחות בכאלה שיכולות לצמצם את התאונות ● מה עליהם לעשות ובאילו מערכות להשתמש?
ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת קיימה היום (ב') דיון שעסק בטכנולוגיות לניטור וניתוח תאונות דרכים ולמניעת הישנותן. לתאונות הדרכים יש סיבות רבות, ביניהן הגורם האנושי ותשתיות לקויות. אבל לכל הגורמים העוסקים בנושא ברור שכדי למנוע את התאונה הבאה לא די באכיפה ובשיפור תשתיות, אלא יש להשקיע, לפתח וליישם מערכות מידע ומחשוב, שביכולתן להציל חיים גם בתחום זה.
בנייר עמדה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שנכתב לקראת הדיון, יש התייחסות רחבה לאמצעים שיכולים לעזור במלחמה בתאונות. בתחילת המסמך נכתב כי 2017 הייתה השנה הראשונה מאז 2013 שבה לא חל גידול במספר ההרוגים. נהפוך הוא, חלה ירידה: בשנה שהסתיימה לא מכבר היה הנתון קטן ב-15 מ-2016 ועמד על 362 הרוגים. עם זאת, חלה עלייה במספר ההרוגים מקרב הולכי הרגל ונרשם גידול מתמיד במספר ההרוגים בתאונות מהחברה הערבית.
ניתוח תאונות – באמצעות כלי BI ואנליטיקה
המסמך יוצא מנקודת הנחה כי אחת הדרכים למנוע תאונות היא לנתח את אלה שקרו. עושים זאת באמצעות שימוש בכלי BI, אנליטיקה ומערכות ממוחשבות אחרות. אנשי היחידה פנו בשאלות למומחים – למשרד התחבורה ולחוקרי הטכניון – כדי לשמוע אילו מערכות טכנולוגיות שיכולות למנוע תאונות דרכים ישנן בנמצא. התשובות שקיבלו דיברו על מערכות שמתריעות מפני סכנות, למשל כאלה שמתריעות מפני מפגעי בטיחות, מהירות חריגה של הנהג (מערכות שכבר קיימות), הירדמות או מערכות לראיית לילה. כל אלה, כאמור, כבר קיימות ומיושמות, אבל המטרה של הדיון בוועדה ושל הדו"ח היא לבחון אמצעים שיכולים לנבא ולמנוע את הסיכון לתאונות.
בפני חברי הוועדה הוצגו כמה טכנולוגיות כאלה. אחת מהן היא פתרון לרישום נתוני הנהיגה – IVDR, או, כפי שהיא נקראת, הקופסה הירוקה. זה שם כולל למערכות טכנולוגיות שמאפשרות לתעד את דפוס הנהיגה של הנהג ולשלוח התראות על התנהגות חריגה אליו, או אל מנהל צי הרכב שלו, באם מדובר במקום עבודה. על פי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, היתרון של המערכת הוא השפעה על הנהגים והגדלת המודעות, אבל היא לא מונעת תאונות בפועל.
פתרון אחר הוא חיישני דרך – חלק מתחום התחבורה החכמה. זה כולל מערכות תקשורת אלחוטית בין רכבים, שיכולות לשתף התרעות בין כלי רכב סמוכים. מחקרים מראים שחיישנים עם בסיס נתונים אחיד יכולים לסייע בניטור התנהגויות של כלי רכב ונהגים, במעקב אחר נפחי תנועה וזרימת תחבורה, ובזיהוי גורמי התאונה. עם זאת, ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים מציינים כי צפוי להיות קושי בזיהוי גורמי תאונה ומוקדי סיכון על בסיס נתונים אחד וחשיפתם לנהגים אחרים.
גורם נוסף, אקטיבי יותר במניעת תאונות, הוא מצלמות הדרך. זהו אחד הכלים הפופולריים למאבק בתאונות, אולם, כותבי דו"ח המחקר של הכנסת מצטטים מחקר מ-2015, שהראה שניתן ללמוד מקטעי הווידיאו שהן מצלמות גם על דפוסי התנהגות הנהגים ומצב התנועה. בחיפה, למשל, נעשה שימוש במידע ממצלמות שמתחבר למאגר מידע על תאונות דרכים, אך בתל אביב עדיין לא. נציגי המשטרה אמרו בדיון שבכל מקום שבו קורית תאונה וקיימת מצלמה, בוחני התנועה מקבלים את קטע הווידיאו ומנסים לנתח גם על פיו את מה שקרה, כדי להפיק לקחים. שימוש נוסף במצלמות אלה הוא לצורך התרעה ושליחת דו"חות מהירות, אבל מהמחקר של הכנסת עולה שאפשר להפיק מהן הרבה יותר.
ברשויות המקומיות מתקדמים – בממשלה פחות
הפעילות למניעת תאונות מתחלקת בין משרדי ממשלה, רשויות לאומיות והרשויות המקומיות. מהדו"ח עולה כי משרדי הממשלה לא טרחו להשיב לכותביו מה הם עושים כדי למנוע תאונות עתידיות, ואלה שענו נתנו תשובות לא מספקות, שמראות על חוסר אימוץ טכנולוגיות חכמות – שעוד מעט יהיו ישנות. לעומת זאת, בחלק מהרשויות המקומיות מנסים שיטות חדשניות – כמו, למשל, בתל אביב. למנהלת הבטיחות של עיריית תל אביב-יפו יש מאגר מידע על התאונות בעיר, המבוסס על נתוני משטרת ישראל, שמוזנים אליו אחת לחודש. המאגר הזה מתחבר למערכת המידע הגיאוגרפי GIS, שמתארת את מיקום התאונה, ומנתונים אלה נעשים חיתוכים שונים – על הסביבה, למשל בתי ספר שנמצאים בקרבת מקום, גילאי המעורבים בתאונה ועוד. החומר הזה גם משמש את מהנדסי התנועה בעיר לצורך תכנון.
השורה התחתונה: תמונת המצב בכל מה שקשור למניעת תאונות היא שבעוד שברשויות המקומיות יש חדשנות, במשרדי הממשלה עושים שימוש בעיקר במידע שקיים או על בסיס היסטורי, ואילו טכנולוגיות קיימות, שיכולות לתת מידע בזמן, כמעט שלא מיושמות. על משרדי הממשלה לתת על כך את דעתם ולפעול בהתאם. כך או כך, יש ליכולת השילוב בין המאגרים ושיתוף המידע פוטנציאל לסייע בצמצום התאונות – לפחות על פי מחברי הדו"ח. אמנם, חלה בשנה שעברה ירידה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, אבל גם 362 זה יותר מדי. אפשר וחייבים לצמצם עוד את המספר – בעזרת הטכנולוגיה שקיימת וזו שאפשר לפתח במדינת הסטארט-אפ שלנו.
תגובות
(0)