מיהם מלכי התוכן – העיתונאים או הגולשים ברשתות החברתיות?

2017 הייתה עוד שנה שבה נרשמה דומיננטיות של המדיה הדיגיטלית בכלל ושל הרשתות החברתיות בפרט, עם אחוזי חשיפה גבוהים. המדיה המסורתית – העיתונות הכתובה, הרדיו והטלוויזיה – מוצאת את עצמה מתמודדת עם הרשתות החברתיות, שם הגולשים מייצרים תכנים בכמויות הולכות וגדלות. האמינות של התכנים האלה לא תמיד ברורה והם מכילים גם מידע חשוב ונכון וגם מידע לא נכון – פייק ניוז.

לאן כל זה הולך, מה טיבם של התכנים ואיך זה משפיע על מקצועות התקשורת, יועצי התקשורת, המפרסמים וכמובן הקהל הרחב? בסוף השבוע נערך באילת דיון מעניין בנושא תקשורת דיגיטלית ורשתות חברתיות, אותו הנחה דן בילסקי, איש קול ישראל.

הדיון התקיים במסגרת הכנס השנתי של איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור בישראל, שבראשו עומד היו"ר, איתן הרשקו. בפאנל השתתפו יועצי התקשורת יוליה בנימין מרימון כהן ושות', רון שלי מדבי תקשורת, שגית אופיר, הדוברת ומנהלת האחריות התאגידית של Cal, ואלכסנדר כץ, עורך אתר הפרסום והמדיה אייס.

משתתפי הפאנל העלו מספר נקודות מרכזיות. אחת מהן, שאותה העלתה בנימין, היא שתמהיל התכנים בתקשורת הדיגיטלית משתנה במהירות ושהסרטונים הופכים להיות המוצר היותר מבוקש, שזוכה לרייטינג גבוה יותר מהטקסט, למשל. כאן התפתח מיני ויכוח בין המשתתפים לגבי הפורמט של ה-וידיאו שמוגש לצופים הגולשים: האם הוא צריך להיות באיכות טלוויזיה, שזה אומר הפקות יקרות, או בנוסח הסרטים והתכנים שמועלים ליוטיוב (YouTube)?

בנימין טענה שהגולשים אוהבים את האותנטיות, את הצילומים שאינם נערכים באולפנים מקצועיים.

כץ העיר שבחירת הפורמט תלויה בנושא ובלקוח, ונכון הוא שהשקעה של עשרות אלפי שקלים בהפקה תביא לאותה תוצאה בקרב קהלי היעד כמו השקעה נמוכה יותר בסרטון בסגנון יוטיוב.

שלי ציין שמה שקובע הוא התוכן. לדבריו, המפרסמים מבינים שתוכן צריך להיות מעניין ומאתגר, שמשרת את האינטרסים של הצופים. לדבריו, תכנים שהם "דבר המפרסם" כבר אינם דברים שרבים רוצים אותם. עם זאת, שלי סבור שהצופים מחפשים וידיאו איכותי, כי הם לא מחשפים את האותנטיות אלא את מה שמעניין.

המדיה הדיגיטלית ואמינות העיתונאים

שאלה נוספת שעלתה בדיון היא כיצד יועצי התקשורת מתמודדים עם בעיית האמינות במידע הרב שיש ברשת – או, במילים אחרות, עם הפייק ניוז. משתתפי הפאנל הבהירו שגם אם התוכן מועבר דרך עיתונאים ועורכים, האחריות עלי חלה עליהם, כמי שמייצגים ארגונים גדולים ומוכרים. כאן כבר מגיעים לדרכי העבודה של היועץ מול הלקוח, הדואליות אתו וההכוונה מה אפשר לפרסם ומה לא כדאי לפרסם.

משתתפי הפאנל: מימין – דן בילסקי מקול ישראל (המנחה), שגית אופיר, הדוברת ומנהלת האחריות התאגידית של Cal, אלכסנר כץ, עורך אייס, יוליה בנימין מרימון כהן ושות', ורון שלי מדבי תקשורת

אבל להיבט האמינות יש בהקשר זה זווית אחרת, שקשורה בעבודת העיתונאי. אם בעבר הוא קיבל את המידע ממקורות שפעמים רבות התגלו כאמינים, כיום, כל עיתון וכל עיתונאי חשוף למידע שעובר ברשת, שמועלה על ידי גולש מאן דהוא, שרמת האמינות שלו לא ברורה. הדילמה הקבועה היא מהי רמת האמינות שיש לתת לאותו מידע והאם לפרסמו או לא, כאשר אם הוא מחליט לא לפרסם, העיתונאי ואמצעי התקשורת מסתכנים בפספוס ידיעה חשובה או אפילו סקופ.

משתתפי הדיון חידדו את העובדה שעיתונאים צריכים להתייחס למידע ברשת כמו לכל מידע אחר שמגיע אליהם: יש לבדוק אותו, לאמת אותו ורק אז לפרסם.

לצד זה, יש תופעה אחרת: עיתונאים משתמשים ברשתות חברתיות, ובפרט בטוויטר (Twitter), כדי לשחרר מידע, דעה ועמדות שהם לא יכולים או לא רוצים להביע באמצעי התקשורת המסורתי יותר שבו הם עובדים. האם זה לגיטימי? האם עיתונאי יכול לכתוב בלוגים? שלי ציין שהניו-יורק טיימס (New York Times) ניסח אמנה מאוד מפורטת – מה מותר לעיתונאים שלו לכתוב ברשתות חברתיות ובבלוגים ומה לא. הרציונל הוא שנכון הוא שמצד אחד העיתונאי הוא כמו כל גולש אחר ומותר לו להביע דעתו, אבל האמינות של דבריו באים מהפלטפורמה שבה הוא כותב או משדר, ולכן הוא לא יכול להסיר מעצמו כל אחריות לגבי מידע שהוא משחרר ברשת, ובוודאי שלא לגבי אמינותו.

בהקשר הישראלי, הדיון בנושא הזה עלה בצוק איתן ובפרשת הנערים החטופים, שהתרחשה בסמוך אליו. פורסם אז מידע שגוי, לרבות על חללים, שללא ספק גרם נזק למשפחות השכולות ולטיפול בפרשה.

משתתפי הדיון דנו גם באחריותם של בעלי האתרים הגדולים בעולם. בנימין ציינה בצדק שמתרחשת בימים אלה אבולוציה אצל התאגידים הגדולים, כמו גוגל (Google) ופייסבוק (Facebook), והם מבינים שעליהם לקחת אחריות על התוכן שמתפרסם אצלם. זאת, במיוחד לאור המאבק המר שמתנהל כיום בארצות הברית נגד אותם תאגידים, והעמדה שמתגבשת בקרב הציבור שמנהלי המדיות האלה חייבים לשנות כיוון ולהיות קשובים למה שקורה, בטרם זה יפעל נגדם.

השורה התחתונה: המדיה הדיגיטלית מאתגרת הן את אמצעי התקשורת המסורתיים והן את הלקוחות של יועצי התקשורת, המשקפים את המשק והחברה בישראל. מסקנה מעודדת מהדיון היא שלמרות העוצמה של הרשתות החברתיות והעובדה שכל בעל טלפון נייד יכול להיות עיתונאי כביכול, עדיין, עבודתם של עיתונאים ועורכים היא חשובה ביותר והם, למעשה, שומרי הסף מפני ים הפייק ניוז ושאר המידע הלא אמין שמסתובב כיום בכל פינה.