האינטרנט של הדברים המטופשים

עם כמה שנפלאה המחשבה שהעתיד יביא עמו עצלות מטורפת מצידנו, כך שבאמת לא נצטרך לעשות דבר או ללמוד דבר, או לדאוג לדבר – אולי הגיע הזמן לפקוח עיניים, לשנס מותניים, להיבהל ולהבין כי מדובר דווקא בדבר הנורא מכל.

עצם העובדה שאפשר לחפש כל חפץ כזה או אחר ולהפוך אותו לחכם וכך לחסוך מאיתנו דאגות מיותרות, לא באמת אומר שצריך לעשות זאת, ולא בטוח שאותן דאגות מיותרות הן אכן כאלה.

כי אם תחשבו על כך היטב, הדאגות, החששות, המתחים, השאיפות, החלומות והסיוטים – הם אלה שמפרים אותנו ומפעילים את מוחנו, ומונעים מאיתנו להתנוון וליפול אל תהום הנשייה.

אנו, כבני אדם, זקוקים לאתגרים בחיים. מהקלים ועד החזקים. הם מחשלים אותנו, הם מחזקים אותנו, הם אפילו מאפיינים אותנו. שמתם פעם לב להבדלים בין אנשים שעברו שירות צבאי (ולא משנה בכלל איפה) לבין כאלה שלא? יש שינוי מאוד מהותי שמתרחש אצלנו – התבגרות שלא קיימת אצל כאלה שלא עברו את השירות הצבאי. ואותו עקרון יפעל בעולם החכם.

מה תהיה בנו התועלת?

הימים בהם לא נצטרך להתאמץ כדי לקבל או ליצור משהו, או אפילו עתיד בו רובוטים יעשו 80% ממה שהאדם נהג לעשות, ישים אותנו במקום כמעט ממית. מקום חסר משמעות. מה תהיה בנו התועלת?

האם באמת אנחנו צריכים מקרר שיגיד לנו מה חסר? להיות מקובעים לקניות מאוד מסודרות ולא ספונטניות? האם עד כדי כך לא נוכל לספור בכוחות עצמנו כמה ביצים חסרות במגש, שעלינו לתחזק מכשיר שיגיד לנו כמה עלינו להשלים?

בואו נדבר על זה דוגרי, בטטות כורסה שכמותכם – כמה עלובים אתם שאתם לא יכולים להרים את עצמכם כדי לסגור או לפתוח את התריסים, שאתם צריכים אפליקציה או שלט רחוק כדי שיעשו זאת במקומכם, בין אם ישלטו על כל תריס ותריס או על כולם בו זמנית. באיזה ארמון של 16 חדרים אתם גרים, והאם אפשר לעבור לגור איתכם? אנחנו נהיה אחראים על התריסים.

למה שתצטרכו טוסטר שישלח לכם התראה באמצעות בלוטות' על כך שהטוסט שלכם מוכן ובמידת הקריספיות הרצויה? אתם זוכרים שמדובר על תהליך שהוא פחות משלוש דקות, כן? עם כל הכבוד, תעמדו כמו חיילים טובים ותספרו כוכבים או משהו. אפשר אתכם ביותר מביך?

יחי העצלנות

האם אנחנו עד כדי כך חסרי ביטחון שנצטרך מכשיר חכם שיהיה מחובר לגופנו בזמן אקט מיני כדי להודיע לנו אם אנחנו עושים את העבודה כמו שצריך ואם אנחנו טובים במיטה? וכן, המכשיר הזה קיים במציאות.

הלמידה, האתגר המוחי, הרצון להצליח – אלה הדברים שמשאירים אותנו בריאים – גם פיזית וגם נפשית. אם לא יהיה אתגר – איפה תהיה עבורנו הפסגה? איפה תהיה נקודת האושר?

בעבר נאמר שרבים מהסלבריטיז חוזרים בתשובה, כיוון שלאחר המרדף לעבר המטרה ואז השגתה (כביכול) – והרי המטרה היא מן הסתם נקודת אושר – פתאום נגלית בפניהם ההבנה כי על אף שהם הגיעו למקום אליו שאפו כל חייהם, והנה הם עומדים על הפסגה – הרי שלא קורה שם כלום. ולכן הם פונים אל הדת ואל אלוהים, אולי משם תגיע הישועה.

אז מה יקרה אם העולם החכם העתיד לבוא אליכם, ודי במהירות, יביא אתכם לכביכול נקודת האושר בה כל דבר שרק תרצו – תקבלו באופן מיידי – וללא מאמץ?

החיים במקום בו הכל עומד – האם אלה הם החיים הטובים?