הלקח שלא נלמד מרצח רבין

22 שנים לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, הרוצח יושב מאחורי סורגים, אבל המניע לרצח, ההסתה והשפה האלימה לא רק שלא נעלמו, אלא הם קיימים כיום, ובמובנים מסוימים בעוצמה הרבה יותר גדולה מאז.

הסיבה לכך היא השפעתן של הרשתות החברתיות, כגון פייסבוק (Facebook), וזמינותם של פלטפורמות טכנולוגיות מבוססות טלפונים חכמים, אפליקציות של מסרים ישירים וטוקבקים באתרי אינטרנט. כל זה לא היה אז.

טקסי הזיכרון לרבין ולרצח מתקיימים השנה בתקופה שבה האלימות המילולית מגיעה לשיאה. קרן ברל כצנלסון, המפרסמת באופן קבוע את מדד השנאה ברשת, העלתה היום (ד') עדכונים לגבי מדדי שנאה כלפי שופטים ובכלל. על פי מדד זה, בשנה החולפת, מאז נובמבר שעבר, פורסמו לא פחות מ-40 אלף פוסטי שנאה נגד שופטים. הדו"ח מראה שבשנה האחרונה נרשמו ברשת הישראלית כחמישה מיליון התבטאויות של שנאה באופנים שונים – עלייה של 16% לעומת השנה שעברה.

הדו"ח דירג את מילות השנאה השכיחות שהגולשים השתמשו בהן, ברמה חודשית. גם נתון זה מראה שהלקח מרצח רבין לא נלמד: המילה "בוגד", שהיו מי שהצמידו אותה לראש הממשלה לפני הרצח, הופיעה בשנה האחרונה בממוצע 18 אלף פעמים בחודש. עם זאת, היא לא המילה הרווחת ביותר מבין ביטויי השנאה: "מטומטם" הופיעה 58 אלף פעמים. הדו"ח עוקב אחרי השנאה ברשת גם ברמה היומית והאוכלוסיות השנואות ביותר על הגולשים אתמול (ג') היו הערבים (41%), השמאלנים (12%), הלהט"בים (10%), החרדים (1%), וגם המזרחיים, הימנים ואחרים.

מי אשם בכישלון?

הכישלון בצמצום התופעה מתחלק בין שני גורמים: האחד הוא הכישלון של המערכות שאמונות על חינוך והסברה לשרש אותה. המערכות האלה כשלו בין היתר בגלל מנהיגים פוליטיים וחברתיים, מובילי דעה, מורים והורים, שאמורים לשמש דוגמה בהקשר זה אבל חלק מהם לא עושים זאת. ד"ר ענת רוזיליו, מנהלת דו"ח השנאה של קרן ברל כצנלסון, אמרה שהעלייה בהסתה נגד השופטים ובית המשפט באה ביחס ישיר לעלייה בהתבטאות של פוליטיקאים ואישי ציבור שתוקפים את השופטים. לא פחות חמורה השתיקה סביב ביטויי שנאה כלפי שופטים, ובמיוחד כאשר הם נאמרים על ידי נבחרי ציבור.

יש גם את המרכיב השני שאליו אנחנו אוהבים להפנות אצבע מאשימה, במידה מסוימת של צדק: בעלי החברות המפעילות את הרשתות החברתיות. בשנתיים האחרונות נערכו דיונים רבים עם נציגי החברות, והועלו הצעות חוק שונות ומשונות שנועדו לאלץ אותן להוריד או לסנן ביטויי שנאה. לרוב מדברים אצלנו בהקשר זה על הסתה לטרור, אבל ממדי ההסתה בתוך החברה הישראלית, כפי שמשתקפים בדו"ח, לא פחות חמורים.

נכון שאפשר וצריך לדרוש מהבחורים הטובים של מארק צוקרברג וג'ק דורסי להתאמץ קצת יותר בכל מה שהם עושים כדי לסנן ביטויים גזעניים וביטויי שנאה, ויש להודות שהם עושים לא מעט בגלל הלחץ שמופעל עליהם – לא רק מישראל. אבל ההתמכרות להתנפלות על הרשתות החברתיות עושה להרבה מאוד אנשים את החיים קלים יותר.

כאשר הועלתה לפני כשנה בכנסת הצעת חוק שתחייב את בעלי הרשתות לסנן ביטויי אלימות והסתה, טענו אנשי המכון לדמוקרטיה שמדובר בבריחה מאחריות, שכן אלה שצריכות לאכוף את איסור ההסתה, שמעוגן ביותר מחוק אחד, הן רשויות האכיפה – המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. פעם אחר פעם מתגלים אלה כרחמנים בני רחמנים – בכתבי אישום ובמשפטים שמתנהלים בנושאי הסתה ברשת. הכלים קיימים, וכל מה שצריך זה לגלות נחישות ולטפל באלה שמסיתים. סביר להניח שאי אפשר לתפוס כל גולש שמשחרר קללה ברשת, אבל ישנן קבוצות ידועות ומוגדרות שמובילות את המגמה, והן אלה שמייצרות את השיח האלים, שעלול להוביל לשליפת האקדח ולירייה בגב של ראש הממשלה, או לאלימות אחרת.

הטכנולוגיה נרתמת גם היא למאבק ולרשות אלה שרוצים להילחם בהסתה ובשנאה יש לא מעט כלים, תוכנות ואפליקציות שיכולים לסייע להם. אבל צריך קודם כל לרצות, ולפני כן להפנים ולהבין שמילים, תמונות, שלטים וכרזות כבר הרגו ראש ממשלה בישראל.

22 שנים אחרי, הדלק שמניע מקרים כמו רצח רבין עדיין כאן והוא מאיים להתלקח בכל רגע.