סופת אירמה: האם לקחי ה-11 בספטמבר נלמדו?

בארצות הברית ובשאר העולם ציינו אתמול (ב') את יום הזיכרון לאסון התאומים, שאירע ב-11 בספטמבר 2001. מעבר לאובדן חיי אדם, למעשה הטרור הענק הזה הייתה השפעה כלכלית על ארצות הברית, ובמיוחד על העיר ניו-יורק.

נתונים שפורסמו בזמנו דיברו על היקף נזקים של 83-95 מיליארד דולר. עלות הקמת המבנים והתשתיות שנהרסו באזור הפיגוע הוערכו בעשרות מיליארדי דולרים. באחד הפרסומים צוין כי המשרדים שנהרסו באסון היו בשטח של 1.2 מיליון מ"ר, הזהה בגודלו לכל שטחי המסחר של מיאמי ואטלנטה.

כעת, כשסופת אירמה מתחילה להירגע, יצטרכו הנפגעים להתמודד עם נזקיה לא רק ברמה האישית-ביתית, אלא גם בהיבט של שיקום תשתיות פיזיות וטכנולוגיות.

בדרך לחזרה לשגרה מנחמים עצמם הנפגעים שהתחזיות על היקף הנזקים למדינה היו גבוהות מדי וכעת מדברים על נזק כולל של 49 מיליארד דולר "בלבד", לעומת 200 מיליארד שצפו לפני הסופה. אבל גם ב-11 בספטמבר וגם כאן נוכח העולם שהנזקים של אסונות שפוגעות בתשתיות הם הרבה מעבר למה שניתן לצפות. כך, למשל, ההערכה בעקבות אסון התאומים הייתה שההשפעה הכלכלית שלו תהיה 430 אלף ימי עבודה, בעלות של 2.5 מיליארד דולר. כמו כן, 11 אלף עסקים נסגרו בעקבות האסון, יוזמות של עסקים ומיזמים בוטלו והצמיחה הכלכלית הואטה.

האסון שהביא את תפיסת ה-BCP

אסון התאומים הביא לעולם את תפיסת ה-BCP. בעקבותיו התפתחה מתודולוגיה שאומרת שהדבר החשוב ביותר אחרי אסון בסדר גודל כזה הוא היכולת להתאושש במהירות ולחזור לפעילות רגילה. כל יום של עיכוב מגדיל מאוד את היקף הנזקים שנגרמים. כך התפתחו מתודולוגיות, שהכתיבו נהלים וגרמו להתפתחות תעשיה שלמה של התאוששות מאסון והמשכיות עסקית.

אחד הדברים שאפיינו את נזקי ה-11 בספטמבר היה ליקוי חמור בכל מה שקשור לגיבוי, שחזור והתאוששות בעקבות הפיגוע. רבים מהעסקים שנאלצו לסגור את פעילותם בעקבות האסון עשו זאת לא בגלל הפגיעה הישירה אלא מאחר שלא הייתה להם מדיניות של המשכיות עסקית. לא היו להם גיבויים, ואם כן – הם היו במרחק הליכה מבניין אחד של התאומים לבניין השני, לא בוצעו פעולות של שחזורים וגיבוי חם, והדטה סנטרים לא נבנו אז בצורה שאפשר היה להגן על המידע הארגוני כהלכה. מאז עברו מים רבים בנהר ההדסון, החוצה את ניו-יורק, וכאמור, תחומי ההתאוששות מאסון וההמשכיות העסקית הפכו להיות בין התחומים הקריטיים בניהול מערכות מידע. התגברות איומים מפני סייבר סייעו לחזק זאת.

אבל כמו שמקובל בתחומים אחרים של החיים, כבודן של המתודולוגיות במקומן מונח והפערים בינן לבין המציאות בשטח עדיין גדולים. אנחנו שומעים מדי פעם על אסונות שגורמים לקריסת תשתיות מחשוב, מערכות מידע ותקשורת. אלה נגרמים כתוצאה מהעדר טיפול נכון במידע ומלקיחת סיכונים ברמה גבוהה מדי. מנהלי הארגונים לא תמיד נשמעים לדרישות של המנמ"רים לביצוע מהלכים שיבטיחו טוב יותר את מערך הגיבוי והמידע של הארגון. החורים השחורים מצויים בשורה של מגזרים, שעל הנייר אינם תחת רגולציה, אבל שיתוקם הפתאומי משבית מדינות וכלכלות שלמות.

העיניים נשואות כעת אל פלורידה – לערים, לאיים ולשאר האזורים שבהם אירמה גרמה לנזקים. התושבים, שכאמור, יחזרו בעוד כמה ימים לשגרה, ימצאו שחלק גדול ממקומות העבודה שלהם מושבתים לטווח ארוך, כי לא נקטו באמצעי זהירות נכונים, מידע יקר ערך אבד ומערכות מחשב שמפעילות שירותים קריטיים לא פועלות. שלא לדבר על תשתיות חיוניות כמו חשמל ומים, שהאספקה שלהן תהיה משובשת במשך שבועות ארוכים, לפי תחזיות אופטימיות.

בהבדל מה-11 בספטמבר, ב-2017 יש למקבלי ההחלטות כלים ופתרונות זמינים. המשכיות עסקית כיום מתבססת לא מעט על הענן, שיכול לתת מענה טוב יחסית למקרים של אסונות מסוג סופת אירמה. יש בימינו מתודולוגיות סדורות של בניית חדרי מחשב עמידים בפני הצפות, מתקפות טילים וכדומה. אבל גם, כאן המחקרים האחרונים אומרים שאחוז לא קטן מהארגונים טרם השלים את המעבר לענן ואחוז לא פחות קטן לא השקיע בחדרי המחשב.

מה אנחנו צריכים ללמוד מזה?

גם עלינו, בישראל, ללמוד מהאירועים האלה. נכון שמרגיעים אותנו שסופה נוסח אירמה לא יכולה להיות פה, אבל סתם גשם עם קצת רוח משבית כאן חצי מדינה. זה חוזר על עצמו כמעט בכל חורף ומתבטא בהצפות, בסגירת נתיבי איילון ובפגיעות נוספות.

מה צריכים לעשות היום המנמ"רים, מנהלי התשתיות ומנהלי הארגונים? דווקא כעת, בימי ספטמבר הלוהטים, כשהחורף טרם נראה באופק, עליהם לרענן נהלים, לבדוק היערכות חירום של תשתיות, של הגנה מפני אסונות, ובעיקר לחדד נהלים ולתרגל. זאת, כדי שביום פקודה, ולא משנה באיזה אסון תרחישים גרועים עלולים לקרות, כל אחד ידע מה תפקידו, ויוכל למזער נזקים – כל עוד זה תלוי בו ולא בטבע. ופה נכונה יותר מתמיד האמרה: יפה שעת אחת קודם.