ה-IT שמאחורי ההיערכות לקראת רעידות אדמה

תרגיל ההיערכות לקראת רעידת אדמה שנערך השבוע מתמקד ברובו בצדדים הפיזיים – איך לסייע לאנשים שנקלעו לאזור הרעש להימלט ולהיחלץ במהירות האפשרית. אבל להיערכות הזו יש היבטים שונים של מערכות מידע ומחשוב, שלא מטופלים באופן מלא.

ברמה האופרטיבית, השימוש במערכות מידע בתחום התבלט השנה בכמה תחומים. לקראת התרגיל חשפה רשף ביטחון את המרכז הלאומי לחיזוי ובקרה של רעידת האדמה בישראל. המרכז המבוסס על מערכות שו"ב מתקדמות, והוא מחובר לגדר ססמית שנמצאת ליד קו השבר הסורי-אפריקני וממשיכה משם לאזור בית שאן ולקיבוץ יגור. באמצעות מאות חיישנים שמפוזרים במוסדות ובתי ספר, היא תוכל להתריע בצורה מדויקת יותר על סכנה מתקרבת ולהציל חיי אדם.

דוגמה אחרת, פשוטה יותר, חשפנו השבוע, כשדיווחנו על יוזמה של עיריית רמת גן ו-Waze, שברגע שתזהה רעידת אדמה תכוון את התושבים למקום הקרוב והבטוח ביותר, ובכך להציל את חייהם. הניסוי הראשוני מתקיים השבוע בפארק הלאומי בעיר, ובהמשך אמור להופיע על כל סמארטפון של תושבי העיר ובאיה אייקון שיכוון את בעל הטלפון במקרה של רעידת אדמה.

ניתן לראות, אפוא, שמערכות המידע משתלבות בחלק החשוב של ההתרעה מפני רעידות אדמה. יש לא מעט רעיונות ופיתוחים של חברות ויוזמות פרטיות, אולם אין גורם אחד מתכלל, שעוקב אחרי הרעיונות, מזמין את הציבור להציע הצעות ועושה את הדברים מעבר לכך. בעידן האפליקציות והטלפונים החכמים, SMS או הודעת ווטסאפ (WhatsApp) יכולים להציל חיים. יש כבר ניסיון בנושא זה מצוק איתן, אז הפעיל פיקוד העורף בפעם הראשונה שירות התרעות מפני נפילת טילים דרך הטלפון – שירות שללא ספק הציל חיים. נראה שבשנים הבאות, תרגילי פיקוד העורף יצטרכו לתרגל לא רק בריחה פיזית למקום בטוח, אלא גם את האפליקציות וההתרעות מרחוק לכלל אזרחי המדינה באשר הם.

מה עם התרגול?

יש לנושא רעידות האדמה היבט נוסף: התאוששות מאסון. אחרי רעידת אדמה, כשנחזור הביתה או למשרד, נרצה, מן הסתם, שהמחשבים ימשיכו לעבוד כרגיל. האם זה תסריט ריאלי? למרבה הצער, ייתכן מאוד שלא.

אם וכאשר תקרה, חלילה, רעידת אדמה בישראל, היא תגרום לנזקים במחשבים, בשרתים ובמערכות קריטיות. בין היתר, הנזק יכול להיגרם לדטה סנטרים – בארגון או חיצוניים. האם כל הארגונים יכולים לומר היום באופן ודאי שהם מתורגלים מספיק ויוכלו להמשיך לעבוד אחרי שתקרה רעידת אדמה? גם כאן נראה שהתשובה היא לא, ולו מהסיבה הפשוטה שבחלק גדול של הארגונים בארץ לא נעשים תרגולי שעת חירום לתרחישים שונים. יש נהלים, יש תסריטים ויש הוראות רגולטוריות, במידה שאותו ארגון כפוף לרגולציה. אבל כל עוד לא מתרגלים, לא בודקים, לא מפיקים לקחים ולא מפרסמים אותם, אי אפשר לדעת בוודאות האם הארגונים ערוכים ליום שאחרי.

המודעות לנושא הזה קיימת. בכל כנס או מפגש עם בעלי תפקידים מעלים את חובת התרגול והחשיבות שלו, בכל מיני הקשרים – סייבר, אסונות טבע ככלל וגם רעידות אדמה. אבל בפועל, ארגונים לא מתרגלים, או לא עושים זאת מספיק.

מדוע? יש לכך 1,001 סיבות, שהעיקרית שבהן היא חוסר שיתוף פעולה של הנהלות הארגונים. תרגול פירושו הרבה רעש, הוא דורש היערכות, מעסיק הרבה אנשים וגם חושף ליקויים. הטבע הארגוני אוהב שקט וכשאין סיבה, לא מחפשים דרכים להפר אותו.

כאן, למרבה הצער, נחשפת אוזלת ידן של הרשויות הלאומיות. הן לא מפנימות שהן צריכות לדאוג לא רק לחיי האזרחים בעת רעידת אדמה, אלא גם לוודא שלאחר שהאירוע מסתיים, המשק, המדינה וכל אחד מאיתנו נוכל להמשיך בשגרת החיים. גם פה, כמו בדברים אחרים, לא הטכנולוגיה היא המכשול, אלא האנשים שאחראים עליה. כל מה שנותר לקוות הוא שלא נחווה רעידת אדמה ולא ניאלץ להתמודד עם ההשלכות הקשות שצפויות בעקבותיה.