למה חושש האבא של ה-World Wide Web לגורל הרעיון שלו?

יום השנה ה-28 ל-World Wide Web צוין אתמול (א'). ביום זה, לפני 28 שנים, הגיש טים ברנרס-לי את הצעתו למה שיהפוך בתוך זמן קצר לחלק בלתי נפרד מחיי כל אחת ואחד מאיתנו – האינטרנט.

לכבוד המאורע פרסם ברנס-לי בגרדיאן (Guardian) מכתב שבו פירט את התחומים הגדולים שבהם חל פיתוח ברשת ושמעוררים בו חשש לעיוות מפחיד של החזון המקורי שלו.

ברנרס-לי עדיין מוביל את קונסורציום הרשת הכלל עולמית ( World Wide Web Consortium), המפתח תקנים פתוחים בעבור האינטרנט. הדבר אמנם מספק לו השפעה עצומה, אבל היא בכל זאת פעוטה אל מול העובדה שעכשיו, כשהאינטרנט הפך באמת לפרוש על פני כל העולם, ממשלות ותאגידים מגלגלים בו מיליארדי דולרים ועושים בו שימוש בכדי לחזק את הכוח שלהם עוד יותר.

בעוד שהתמודדות עם הרבה מהבעיות שברנס-לי מציין כבר ותיקה, הוא אומר שהוא נעשה "מודאג יותר ויותר משלוש מגמות חדשות", שאת הופעתן וצמיחתן הוא מייחס בעיקר לשנה האחרונה.

אובדן השליטה על נתונים אישיים

ברנרס-לי מכיר בבעיה שכולנו צריכים לקבל את התנאים המסורבלים והסבוכים של השירות, שמגיעים עם הטכנולוגיות החדשניות שבהן אנו משתמשים.

מצד שני, נושא המעקב ממשלתי, אשר אוסף נתונים ומנטר את התקשורת של המשתמשים מבלי לבקש רשות אישית, מקומם את ברנרס-לי במיוחד. הוא שחושש כי איסוף נתונים על ידי ממשלות הוא בעל אפקט "מצנן" על האופן שבו אנחנו מדברים ומתבטאים באינטרנט. במלים אחרות, ברנרס-לי מפחד שלא יהיה לנו נוח להתבטא יותר בחופשיות.

תפוצת מידע כוזב ומטעה ב-Web

חדשות מזויפות – או כמו שכולנו התרגלנו לכנות אותן Fake news – הן רעה חולה אמיתית, שהשפעתה על הרשת עלולה להיות קשה מאוד.

כמו כולנו, גם ברנרס-לי נאלץ להתמודד עם הבעיה של התקשורת המקוונת והרשתות החברתיות שיוצרים תמונת מצב מעוותת בגלל מידע כוזב. באופן ספציפי מודאג ברנרס-לי מ"השימוש במדע הנתונים ובצבאות של רובוטים" בכדי לרמות את המערכת.

הוא גם דואג לגבי היכולת של פוליטיקאים לעצב נרטיבים מרובים בעבור קבוצות ספציפיות, כך שאף אחד לא יבין מה המסר האמיתי שלהם. "פרסום ממוקד לקהל מסוים מאפשר לקמפיין לומר דברים שונים לחלוטין, ואולי אף דברים סותרים, לקבוצות שונות. האם זה דמוקרטי"? תוהה ברנרס-לי.

אין ספק שכל אלו הן בעיות אמיתיות שכבר הפכו לחלק מדיון סוער, אבל מה אפשר לעשות כדי להתמודד איתן?

ליזם ולמפתח האינטרנט אין פתרונות וודאיים, אבל הוא בכל זאת מתווה מספר דרכים ופתרונות אפשריים שעשויים לתת לנו כיוון.

חוקר ומפתח דרכים לשליטה במידע האישי

ראשית מדבר ברנרס-לי על "תרמילי נתונים", שעשויים להוות דרך לספק למשתמשים שליטה טובה יותר על המידע האישי שלהם.

ברנרס-לי עובד עם MIT (ר"ת Massachusetts Institute of Technology) ועם מכון מחקר מחשוב מקטאר על פרויקט כזה שנקרא Solid (ר"ת Social Linked Data). למרות שהנושא עדיין בשלבים מוקדמים של פיתוח, הרעיון של Solid הוא לשמור נתונים אישיים חסומים וחתומים מפני תאגידים שמניבים מהמידע הזה רווח.

באופן תיאורטי הדבר יאפשר למשתמשים שליטה רבה יותר על הבחירה האם לאפשר לחברות, למשל כמו פייסבוק (Facebook), גישה למידע וגם את היכולת לבטל כליל את הגישה למידע. הפתרון עשוי גם להקל על המשתמשים להעביר נתונים חברתיים מיישום אחד למשנהו, תוך מזעור של מה שמוכר כ"נעילה על ספק מסוים" (vendor lock-in).

ברנרס-לי מדבר על הרשמות ודמי מנוי סמליים (micropayments) כפתרון לשליטה בחסימת פרסומים ומודעות אחרות. הרעיון המסתתר כאן הוא לכאורה לנתק את "הבהלה לזהב" של המפרסמים ואת השימוש בנתונים אישיים בעבור שיווק ממוקד. משמע – הגולש ישלם לאתר בכדי לסייע לו לתחזק תוכן, ואילו האתר לא יפרסם אצלו מודעות, מה שיביא לכך שהמפרסמים לא יתעניינו בו ובנתוניו לצורך פילוח קהל היעד.

ברנרס-לי גם מעודד גולשים ומשתמשים להילחם בממשלות שמבקשות לחטט במידע האישי שלהם, אם יש צורך בכך. ונדמה שברנרס-לי סבור שהמאבק הזה בהחלט חשוב, ראוי ורצוי.

לדעת ברנרס-לי יש ללחוץ בלי הרף על שומרי הסף, כמו פייסבוק וגוגל (Google) "להמשיך במאמציהם" להילחם בחדשות מזויפות וזאת מבלי ליצור התניות קבועות למה נכון או לא נכון.

הוא מקווה ליצור שקיפות רבה יותר בדרכים שבאמצעותן נעשה שימוש באלגוריתמים בכדי להשפיע על חיינו. הוא קורא להגינות, לאחריות ולשקיפות בנוגע ללמידת מכונה ולכינון של מערכת עקרונות עם סטנדרטים חדשים שייקבעו במיוחד לצורך זה.

ברנרס-לי ממליץ גם על הגברת הרגולציה למודעות ופרסומי קמפיינים פוליטיים באינטרנט, וזאת על ידי העלאת הסטנדרטים לאותה המידה הנדרשת בעבורם במדיומים האחרים, כמו בטלוויזיה וברדיו.

פתרונות ישימים יותר וישימים פחות

נכון לרוח התקופה, למרבה הצער, קשה לראות כיצד ניתן יהיה לשכנע בעלי כוח ליישם פתרונות אלו. הממשלות ימשיכו כנראה לעשות מה שהן רוצות, אם כי אין ספק שהתקוממות עממית, מודעות ומאבקים משפטיים מתמשכים עשויים לרסן ממשלות במדינות מסוימות.

בנוסף, תאגידים רבים שהאינטרנט משמש להם כקרקע פוריה לעסקיהם בנו את המודל העסקי שלהם בכללותו סביב נתונים אישיים בלעדיים של המשתמשים. ברנרס-לי כנראה לא תמים מספיק בכדי להאמין שהבעיות הללו ייפתרו בקרוב, והוא אומר שימשיך לעבוד עוד חמש שנים על אסטרטגיה של קרן ה-World Web Web כדרך למציאת פתרונות.

מתוקף תפקידו והרזומה שלו, גישתו של ברנרס-לי אל השחקנים החזקים ביותר בהיי-טק, כמו גם השפעתו הכללית הגדולה, יהוו את הנשק הטוב ביותר למאבק שלו.

עושה רושם כי כיום הפתרון הזמין ביותר למרבית הדאגות שהעלה ה"אבא" של ה-Web הוא לשכנע את קברניטי ההיי-טק כי עליהם לוותר על רשעות ורדיפת בצע ולהוות דוגמה חיובית לעולם. הצלחה במשימה כזו עשויה כנראה לשמור על האינטרנט בחיים ובועט – אבל ברכות ולמטרות טובות.