מהפך: הממשל האמריקני מוותר על השליטה על תשתיות האינטרנט

ממשלת ארצות הברית הודיעה בסוף השבוע כי תוותר על השליטה הישירה שלה על תשתיות האינטרנט ותעביר אותה לקבוצה הכוללת ארגונים מהמגזר הפרטי ובעלי עניין אחרים – ולא רק גורמים ממשלתיים. מדובר בצעד מפתיע מצד האמריקנים, שנובע מגילוייו של אדוארד סנואודן ומאי הרצון של הממשל להעביר את השליטה על תשתיות הרשת לארגון התקשורת של האו"ם.

הממשל עתיד להעביר את השליטה לארגון ICANN (ר"ת Internet Corporation for Assigned Names and Numbers), שטיפל עד כה במדיניות של הקצאת שמות ומספרים, ולהפוך אותו לבינלאומי. הארגון ישלוט מעתה, במקום משרד הסחר הפדרלי, גם על מסד הנתונים הראשי של הסיומות לשמות מתחם, בהן הסיומות הגנריות com. ו-net., הסיומות של המדינות, כגון uk. לבריטניה ו-il. לישראל, וכתובות מספריות.

לורנס סטריקלינג, עוזר שר הסחר האמריקני, אמר כי הוא ביקש מ-ICANN להעביר את האחריות לקבוצה בתהליך שלדבריו "חייב לתמוך ולשפר את מודל Multi-stakeholder, תוך שמירה על הפתיחות של האינטרנט".

יואב קרן, מנכ"ל דומיין דה נט וחבר מועצת GNSO ב-ICANN, אמר לאנשים ומחשבים כי "מדובר בצעד משמעותי. באופן מסורתי, הממשל האמריקני – באמצעות משרד הסחר – שלט שליטה מלאה בתשתיות האינטרנט, למרות התנגדותם של גורמים שונים, בהם האיחוד האירופי, רוסיה וסין". הוא הסביר כי שליטה זו באה לידי ביטוי בכך שאופן הניהול וההקצאה של כל סיומת גנרית לאתר ברשת דרש אישור של משרד הסחר. המהפך החל עם עלייתו של ברק אובמה לשלטון.

קרן ציין כי משרד הסחר חתם על מזכר הבנות עם ICANN במסגרתו התחייב הארגון לביצוע פעולות לחיזוק GAC – הוועדה המייעצת של נציגי הממשלות לארגון. כך, אמר, הפיקוח הפך הדוק פחות, אולם הממשל האמריקני נשאר אחראי על IANA, ארגון קטן ש-ICANN ירש אותו, והוא זה שמנהל את רשימת הסיומות הנמצאת בשרתי השורש של האינטרנט. הוא ציין כי "משמעותה של ההודעה מסוף השבוע האחרון היא הסרת השליטה של הממשל ב-IANA והפיכת ICANN לגוף עצמאי".

"בשני העשורים האחרונים, האינטרנט הפך להיות תשתית חיונית בכל מדינה, ומה שנשאר בידיים האמריקניות זה השאלטר עליו", אמר. "יש לכך משמעויות מרחיקות לכת: האמריקנים יכולים היו להוריד את השאלטר על התשתיות של מדינה שלמה ולהשבית שימושים רבים, בהם אתרים, דואר אלקטרוני ופעילויות מסחר ובנקאות".

לדברי פאדי שחאדה, מנכ"ל ICANN, תהליך הסרת האחריות של הממשל האמריקני מ-IANA יושלם לפני שיפוג מועד החוזה שבין ICANN למשרד הסחר – בספטמבר 2015.

קרן ציין כי החלופה לשינוי המצב הקיים הייתה העברת האחריות לאיגוד התקשורת העולמי (ITU – ר"ת International Telecommunications Union) של האו"ם, אלא שיש בגוף זה לכל מדינה – לארצות הברית כמו למיקרונזיה, למשל – קול אחד שווה. "המצב הזה לא רצוי מבחינת ארצות הברית (וישראל) וטומן בחובו סכנה של ניצול המצב לרעה", הוסיף.

הוא ציין כי "כל עוד מודל Multi-stakeholder של ICANN יישמר, אפשר יהיה להמשיך לישון בשקט. זהו מודל מיוחד מאוד והוא נכון מאחר שהוא מגן על אינטרסים של גורמים שונים. ICANN מורכב מכמה גופים, כאשר הגוף המרכזי נקרא GNSO, שאני חבר מועצה בו, והוא משקלל את האינטרסים של גורמים מכל הסוגים: רשמי הדומיינים, מועצות של גורמים שונים, כגון המועצה לקניין רוחני, ספקיות האינטרנט, מלכ"רים, חברות גדולות דוגמת סיסקו (Cisco), מיקרוסופט (Microsoft) וגוגל (Google), ואנשים מהאקדמיה המייצגים את קהילת משתמשי האינטרנט".

לדבריו, "תהליך קבלת ההחלטות ב-ICANN שונה מזה שב-ITU, כי הוא מביא לקונצנזוס בקבלת ההחלטות תוך שמירה על האינטרסים של הגופים השונים".

הזרז למהפך: הגילויים של סנואודן
אנליסטים ציינו כי מטרתו של הצעד של הממשל הוא לסכל את העברת השליטה ל-ITU. על פי קרן "ההחלטה של הממשל האמריקני היא הרע במיעוטו, שכן במקרה שה-ITU היה שולט ב-ICANN וברישום הסיומות של שמות המתחם לא היה משקף את הניטרליות הנדרשת, אף על פי שהארגון הזה קשור לאו"ם. מהלך שכזה היה עלול לסכן את חופש המידע וחופש הביטוי באינטרנט".

עוד אמרו האנליסטים כי הזרז העיקרי לשינוי המצב הקיים ב-ICANN ובזיקה ההדוקה שלו למשרד הסחר האמריקני הוא החשיפות של אדוארד סנואודן, שהציגו תמונה מדאיגה על היקף ההאזנות והמעקבים של סוכנויות הביון האמריקניות אחרי כמויות עצומות של תעבורת אינטרנט.

שחאדה כינה את הודעת הממשל האמריקני "היסטורית" וציין כי משתמשי הרשת לא יחושו בהבדל כלשהו. "ההחלטה מעידה על הבגרות של ICANN והקהילה הסובבת אותו, כמו גם על הבגרות של קהילת האינטרנט העולמית", אמר.

יצוין כי שאלת הפיקוח של ה-ICANN על הכתובות באינטרנט עלתה בוועידה של ה-ITU שנערכה בדצמבר 2012 בדובאי. הצדדים לא הצליחו להסכים בידי מי יישאר הפיקוח על הכתובות ברשת: ארצות הברית ומדינות אירופה התנגדו להעברתו מארגון זה בעוד שמדינות המחנה הנגדי, אותו הובילה רוסיה, טענו כי הן לא מוכנות לוותר בנושא זה, מאחר שהוא הנושא האחרון שנותר מבין הדרישות שלהם לשינוי. ההצעה המקורית של רוסיה, שבה תמכו סין, ערב הסעודית, איחוד הנסיכויות הערביות ומדינות נוספות, הייתה לקרוא לאו"ם לסייע למדינות החברות להשתלט על נכסים טכניים חשובים באינטרנט, ובכלל זה שמות מתחם, כתובות ומספור. ארצות הברית, קנדה, צרפת, שבדיה ומדינות נוספות התנגדו להצעה, מחשש שתפגע בחופש ובפתיחות המאפיינים את הרשת.