2013: מלאת תהפוכות – אבל באמת

"זו הייתה שנה מלאה בתהפוכות, אירועים גדולים, חידושים, המצאות, פרישות והתפתחויות שישפיעו על חיינו לעוד שנים ארוכות". את הדברים האלה אומרים כמעט על כל שנה, כמעט בכל תחום. ממש קלישאה. אלא שלפעמים הם גם נכונים, כמו במקרה של 2013.

השנה שחלפה לה, בעולמות ההיי-טק והאינטרנט, אכן הייתה מלאת תהפוכות ברחבי הגלובוס. מגמות התחזקו, כמו ה-BYOD; תחומים צברו תאוצה, למשל אבטחת המידע; עולמות אחרים שהיו דומיננטיים בשנים עברו צנחו, ובולט בכך ה-PC; היו חילופי גבריי בהנהלות של חברות; שווקים התעוררו בקצב; טוויטר (Twitter) הונפקה; פייסבוק (Facebook) ביססה את שליטתה כרשת החברתית הפופולרית בעולם, אם כי יש מדברים על כך שהיא עומדת לאבד מההגמוניה שלה; והיו עוד הרבה אירועים ומגמות שהפכו את 2013 למה שהיא הייתה. חלק מהם אזכיר כאן, חלק לא.

בולטת מעל כולם פרשה אחת מתמשכת, שהתגלתה השנה ותשפיע על העולם גם ב-2014. קראו לה בשמות רבים: PRISM ,NSA, אדוארד סנואודן. אלא שזו הפרשה בה המודיעין האמריקני יישם את מה שהוא תמיד חשב: אנחנו הכי גדולים והכי טובים בעולם, ונעשה מה שאנחנו רוצים.

מי שהצית את כל העניין והרעיד עולמות לא היה שועה עולם או איש היי-טק בכיר, אלא עובד קבלן אחד צעיר של הסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי בשם אדוארד סנואודן. זאת גם אחת הסיבות שהוא נבחר לאיש השנה שלנו. עד לפני כחצי שנה אף אחד מאיתנו בכלל לא ידע מי הוא. האיש הדליף לאמצעי התקשורת אלפי מסמכים של הסוכנות שמראים על תוכנית מעקב סיסטמטית וסדורה שלה אחרי אזרחים ומנהיגים, תוך שיתוף פעולה עם חברות טכנולוגיה גדולות. החברות האלה השמיעו, בסופו של דבר, ציוצים של חרטה, אבל נראה שהביעו הסכמה גורפת, כמעט ללא עוררין, עם דרישות המודיעין האמריקני. בבחינת: קוראים לך "לדגל" – לך. גם אם הדגל מסמורטט וקרוע.

סנואודן גילה לנו שה-NSA צותתה למיילים ולטלפונים של מיליוני אזרחים בארצות הברית ובצרפת; עקבה באופן צמוד אחרי הטלפון הסלולרי של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שכה אוהבת להשתמש בו; ויירטה נתונים של מנהיגים נוספים בעולם, בהם של בכירים בישראל, ונתניהו בראשם.

פרשת סנואודן כאן כדי להישאר, וסביר להניח שהיא תגרום לארצות הברית עוד מבוכה רבה. יש לסנואודן בקנה עוד מסמכים רבים וסביר להניח שירצה להוציא אותם, אלא אם כן יגיע ממקום מקלטו ברוסיה להבנה עם ארצות הברית, שקטה או פומבית.

השאלה היא מה יקרה עם הפרשה. ספק גדול אם האובר פטריוטיות של האמריקנים תגרום להם, ובעקבותיהם לאחרים בעולם, למחות באמת נגד ההפרה הגסה של הפרטיות שהיא טומנת בחובה. לאמריקנים נגרם נזק רב בפרשה, אבל נראה שבסופו של דבר, הכלבים ינבחו ושיירת הפגיעה בפרטיות בשם הביטחון, עם ובלי מירכאות, תעבור. וזה החלק הכי עצוב בכל העניין.

הפרטיות – לא מה שהייתה פעם
פגיעה בפרטיות היא הנושא גם של החלק הבא במאמר, אלא שבניגוד לפרשה הקודמת, כאן היא חצי מרצון. נכון, אנחנו לא מודעים למכלול הפגיעה שיש בעולם המיחשוב, בטח לא אלה מאיתנו שאינם מומחים, אבל כמעט כולנו יודעים שפרטיות היא כבר לא מה שהיה פעם. בטח שלא במרחב הקיברנטי. שכיום, הרבה יותר קשה להסתיר דברים והרבה פחות רוצים להסתיר דברים, או יותר נכון משתפים – תמונות, סרטונים ומידע אישי מהחיים שלנו. המגמה הזאת לא התחילה ב-2013, אבל היא בהחלט צברה בה תאוצה.

הפרטיות שלנו המשיכה להיות גם השנה עובר לסוחר, עקב פרשת סנואודן, בגלל ההאקרים, שהמשיכו להדליף לרשת מספרי כרטיסי אשראי, כתובות מייל ועוד פרטים רבים שלנו, ומאחר שחברות שנרכשו על ידי חברות אחרות העבירו אליהן מידע אודותינו וחלקו אותו זו עם זו. זה רלוונטי בפרט כשמדובר בשתי חברות שממילא מחזיקות מידע רב עלינו – למשל ווייז (Waze) וגוגל (Google) או פייסבוק ואינסטגרם (Instagram). אם כבר מדברים על שתי החברות האלה, 2012 הסתיימה עם איום חמור לפגוע בפרטיות של משתמשי שירות שיתוף התמונות באמצעות מדיניות חדשה שביקשה להטמיע, שבמסגרתה תוכל למכור את תמונות המשתמשים לכל דורש. אלא שבסופו של דבר, המחאות עשו את שלהן וגרמו לאינסטגרם להתקפל.

הפגיעה הברוטלית בפרטיות באה לידי ביטוי גם בדברים מסוכנים הרבה יותר בטווח המיידי מאשר אגירת המידע בידי חברות ענק: השימוש שעושים ילדים ובני נוער ברשתות החברתיות, במובייל ובסרטונים כדי לצאת נגד "חבר" שלהם, לקלל אותו, להפיץ סרטונים אינטימיים בהם הוא משתתף ולעשות עליו עליהום. מדובר במגמה שהולכת ותופסת תאוצה, לצערנו, בישראל, אבל לא רק בה, וכמו תמיד במאבקים מול השפעות של חידושים טכנולוגיים, גם כאן המחוקק, הרגולטור והחברה בכלל מאחרים. מן הראוי שיזדרזו, כי הרעות החולות האלה מפילות הרבה קורבנות.

יצירתיות או נרקיסיזם?
ואם כבר משתמשים, שלוש מגמות בולטות נרשמו בתחום ה… נקרא לזה יצירתיות שלהם במדיה החברתית (או אי יצירתיות, כמו שחושבים רבים): הסרטונים, הסלפי'ז והממים. יש להפריד את האחרון משני הראשונים, מאחר שבעוד הסרטונים והסלפי'ז הם בדרך כלל של עצמנו, מקסימום עם החברים והמשפחה, את הממים יוצרים על פי רוב כדי לרדת על פוליטיקאים, אירועים ותופעות חברתיות, או סתם כדי לשעשע. התופעה קיבלה השנה זינוק גדול בארץ לקראת מערכת הבחירות שהתקיימה בינואר, כאשר מפלגות רבות השתמשו בהן, ובכלל במדיה החברתית, כדי לקדם את עצמן ולנגח את האחרות. אחרי הבחירות ראינו הרבה מאוד ממים על הממשלה החדשה, בעיקר על ברית האחים בין יאיר לפיד ונפתלי בנט, וגם העימות בקואליציה סביב שתי מפלגותיהם והחוקים למען זכויות הלהט"בים זכה לממים לא מעטים. בעולם "סבלו" מ-"נחת זרועם" של הממיסטים ברק אובמה, ולדימיר פוטין ושאר שועי עולם. כמובן שהיו גם הממים שחיבקו את נלסון מנדלה אחרי לכתו.

הסלפי'ז התפשטו השנה כמו אש בשדה קוצים, פטריות אחרי הגשם או אנשים שרוצים להראות את הגוף השרירי והמהמם שלהם. והיו הרבה מהאחרונים. בכלל, התופעה הזאת נראית כמו שיא של נרקיסיזם, או של חוסר ביטחון עצמי ורצון לקבל אותו באמצעות לייקים ותגובות. אנשים מנצלים את המצלמה שיש כיום בכל מכשיר חכם ואת הפשטות שבהעלאת קבצים לרשתות החברתיות. כך קורה גם עם הסרטונים בני 16 השניות שאינסטגרם השיקה לא מכבר, שהרבה אנשים משתמשים בהם פשוט כדי להראות עוד ועוד תמונות של עצמם, בכל מיני פוזות. אלה שרוצים להעלות סרטונים יותר ארוכים ועם יותר תוכן ומסרים, עושים זאת ליו-טיוב (YouTube) או לפייסבוק. אנשים מצלמים את עצמם בבית, אפילו במיטה (כולל בסקס לפעמים), בטיולים, בבילויים ואפילו בעבודה.

מה שמביא אותי למגמה נוספת שמאוד התפשטה השנה: ה-BYOD. אנשים שמביאים את המכשירים שלהם לעבודה ומשתמשים בהם במשרד. הם עושים זאת גם בענייני עבודה וגם בעניינים פרטיים, ושניהם אילצו ומאלצים את ההנהלות להיערך לכך.

טשטוש הגבולות בין הבית לעבודה, דבר שידוע כבר כמה וכמה שנים, הולך ומעמיק בעקבות מגמת ה-BYOD. הזמינות של המכשירים עושה את העובד הרבה יותר זמין לעבודה בשעות הפנאי שלו והרבה יותר זמין לבן/בת הזוג והילדים כשהוא בתוכו. התופעה נפוצה עד כדי כך שכמעט בכל כנס שיכולה להיות לו איזושהי נגיעה לנושא, הוא עולה, וארגונים ומומחים בכלל מתחבטים שוב ושוב איך להפיק ממנה תועלת וכיצד להתגונן מפני אתגרי אבטחת המידע שהיא מביאה עימה.

זה שעולה וזה שיורד
דברים לא טובים קרו השנה לכמה חברות בולטות, או יש הצופים שיקרו. למשל, רבים מנבאים לפייסבוק עתיד לא טוב: הנתונים מראים ששיעור האימוץ שלה הולך וקטן ככל שהגיל יותר צעיר וככלל, לדבריהם, היא הגיעה לשיא שלה. בכל זאת, 1.2 מיליארד משתמשים זה לא מספר קטן. אלא שלא צריך להספיד כל כך מהר את פייסבוק. תסמכו על מארק צוקרברג וחבריו שידעו כבר להשאיר את הגולשים אצלם. ייתכן שפייסבוק תחווה ירידה, ייתכן שהיא אפילו תהיה לא מבוטלת, אולם, כך זה נראה, לא עד כדי כך שיהיה צורך לחשוש לגורלה.

לעומת זאת, מצבן של שתי חברות אחרות – אפל (Apple) ומיקרוסופט (Microsoft) – הורע ב-2013. אולי לא מבחינת הרווחים – שתיהן ממשיכות להרוויח לא רע בכלל, אולם משהו בזוהר של שתי החברות האלה מועם בשנים האחרונות והמגמה הזו רק צברה השנה תאוצה. אפל התקשתה לחדור לשווקים שאחיזתה בהן לא טובה, ובעיקר לשוק הסיני – אם כי מגמה זו נראה שתשתנה ב-2014 עם תחילת שיתוף הפעולה שלה עם הענקית המקומית צ'יינה מובייל (China Mobile). הנתח של ה-iOS בעולם המשיך לצנוח אל מול אנדרואיד (Android), שהמשיך לגאות וככלל, אפל נתפסת כבר כחברה שהחדשנות ממנה והלאה. ה-iPhone 5S וה-iPhone 5C לא סימנו כמעט שום דבר חדש – אפילו סטיב ווזניאק, שיחד עם סטיב ג'ובס ייסד את החברה, "לא התלהב" מהם – וכבר אין את ה-"וואו" שאפיין כל השקה שביצעה אפל בעבר.

גם מיקרוסופט לא הייתה השנה ממש על הסוס. נכון, חלונות פון (Windows Phone) המשיכו לעלות, גם אם הייתה זו עלייה מאחוזים מזעריים לאחוזים מזעריים קצת פחות, והחברה לא רשמה זעזועים מיוחדים במכירות, אבל העובדה שהאירוע היחיד, או כמעט יחיד, שבלט השנה בהקשר של החברה הזאת הוא ההודעה על פרישתו של המנכ"ל בדמעות ולא, נגיד, איזו השקה יוצאת דופן או חידוש עולמי, מעידה כאלף עדים. יש לענקית מרדמונד כבר כמה שנים בעיית חדשנות וכדאי שתפתור אותה מהר. הדעיכה של שוק ה-PC ודאי לא עוזרת בפתרון העניין. יכול להיות שהרכישה של חטיבת הניידים של נוקיה (Nokia) תעזור, אבל אפילו המומחים מטילים בכך ספק רב. כך או אחרת, מיקרוסופט חייבת להתחדש – ומהר.

המצב חמור הרבה יותר ככל שזה נוגע לבלקברי (BlackBerry): עתידה של החברה הקנדית לוט בערפל, והיא נעה ונדה בין קריסה להצלה. מצד אחד היא רשמה ירידות דרסטיות, מצד שני מנכ"ל החברה חוזה כי היא תחזור לצמוח ב-2016. מצד אחד חברות גדולות הביעו בה עניין, ואף הסכימו על רכישתה – וחזרו בהן, מצד שני אמר אותו מנכ"ל כי "הדיווחים על מותנו היו מוגזמים".

לא ברור האם בלקברי תהיה כאן איתנו בסוף 2014 והאם המגמה הבעייתית של אפל ומיקרוסופט תשנה כיוון. מה שכן ברור הוא שאם הן רוצות להצליח, על החברות הוותיקות האלה לחדש, לחדש ולחדש.

ככלל, 2013 הייתה שנה מאוד מעניינת, והמגמות הטכנולוגיות שנסקרו כאן הן רק חלק מאלה שהיו בה. אי אפשר לדעת מה יהיה בשנה הבאה: האם נגלה שעוד מדינות, או אפילו אילו עוד מדינות, מרגלות קיברנטית בהיקפים נרחבים אחרי אזרחים ומדינות? האם הרשתות החברתיות ימשיכו לצבור תאוצה או שהן כבר הגיעו לשיא? ואילו טכנולוגיות חדשות יופיעו בשנה הבאה ויכבשו את חיינו? כדי לדעת את התשובות לכל זה נצטרך להמתין בסבלנות עוד שנה. מה שבטוח, יהיה מעניין.