התחדשות כמתכון לאריכות ימים של ארגונים

הלכתי עם ציפיות גבוהות. אומרים שכגודל הציפיות כך גודל האכזבה. לא במקרה הזה. החוויה הייתה מעל ומעבר לציפיות. אפשר לשיר ולרקוד עם שלמה ארצי, להתמסר ליהודה פוליקר, להעריץ את יהודית רביץ. אפשר ליהנות, בעיקר מהפירוטכניקה, במופע של מדונה. זו חוויה מכוננת לראות ולשמוע שוב ושוב את כוורת. אבל בשבוע שעבר חוויתי חוויה מרוממת: הייתי במופע של הגבעטרון, שחוגגת 65, עם דודו פישר וטוביה צפיר. איזה יופי של שירים. עיבודים חדשים, קצביים, ממש פנינים. השירים נצחיים וגם שמחים, והמופע מרשים.

הגבעטרון היא כיום הרכב חינני של 20 זמרות וזמרים בקשת רחבה של גילאים. שתי "בנות" חברות בלהקה מיום היווסדה, ב-1948, ולצידן דור ביניים ואף דור שלישי. ודודו פישר – איזה זמר, איזה קול, אילו ביצועים שהוא נותן במופע לשירי ארץ ישראל, לשירים מברודווי, לפרקי תפילה. על השילוב ביניהם ביניהם ניתן לומר: וואו, או – איך לא חשבו על זה קודם? גם טוביה צפיר מצוין בקטעי הקישור, הוא ממש התעלה על עצמו, עם בדיחות בנושאים אקטואליים וכמובן – החיקויים, חדשים וישנים. האולם היה מפוצץ, אמנם לא רק באנשים שעברו כבר את גיל הפנסיה, אבל חתך הגילאים עמד על בין 40 ל-70. צריך… מה צריך? חייבים להנחיל את המורשת היפה והמוזיקה החיננית הללו גם לצעירים. הם לא חשופים להן – ומפסידים.

המסקנה הזו, מהמופע של הגבעטרון, מביאה אותי למסקנה אחרת, בתחום שלנו: ארגונים ותיקים שרוצים להאריך חיים צריכים להכניס קצב חדש, לחדש ולהתחדש. כתבתי כבר רבות על חדשנות והדגשתי שבשווקים של היום היא כורח הישרדותי ומתכון לניצחון בתחרות. הפעם כוונתי היא להתחדשות פנימית. על הארגונים למצוא את הדרכים הנכונות והמתאימות, כל ארגון לעצמו, להכניס טמפו חדש, לעשות "עיבודים חדשים" לתהליכים, כך שיהיו "יותר קצביים". צריך להתאים לכך את תמהיל משאבי האנוש, להזרים דם צעיר למערכת, אבל לשמור על הגחלת. אפשר וצריך להנחיל גם לוותיקי העובדים קצב חדש לחיים. מניסיון, רובם מתחברים ואוהבים את זה, ונדרש לשם כך להיפרד, בצער, רק ממעטים.
הצעירים מכניסים לארגון דינמיות והוותיקים מביאים עמם ניסיון חיים, היכרות פנימית טובה של הארגון, התהליכים וכן – גם של הטריקים והשטיקים. תמהיל כזה צריך להיות בכל הדרגים: בהנהלה הבכירה, בדרגי הביניים וב-"רצפת הייצור". נכון לשמר מנהלים ועובדים ותיקים ולגייס לצידם עובדים נוספים – צעירים, מבוגרים ומנהלים בכירים כאחד. הניסיון של המבוגרים מאזן את ההתלהבות של הצעירים ומוסיף עוד שיקולים. ביחד מדובר במתכון להצלחה במימוש החזון.

להקת הגבעטרון מאריכה חיים וקיימת כבר 65 שנים, כשאחד מסודותיה הוא שילוב של המורשת עם הזמרות הוותיקות לצד ותיקים קצת פחות מהן וכישרונות חדשים. דודו פישר התחיל בחזנות וחידש את עצמו למחזות זמר ואופרות. גם טוביה צפיר לא תקוע בעבר, אלא מייצר צחוקים עדכניים. השילוב ההרמוני של כולם יצר מופע מושלם. ארגון ותיק "כבד" שישכיל לנהוג בצורה דומה, להכניס חיות (שורוק ב-ו) לשורותיו ופעולותיו – מובטחת לו אריכות חיים באיכות טובה.