מה אפשר ללמוד משלמה ארצי?

שלמה ארצי ואנוכי חולקים משהו משותף: לשנינו יש טור שבועי. אני מניח שלו, בידיעות אחרונות, יש קצת יותר קוראים, אבל היי – מה שחשוב זה האיכות, ולי יש את קהל הקוראים הנאמן שלי. אבל יש לנו משהו משותף נוסף: הייתי לאחרונה (שוב!) במופע שלו בקיסריה. מה אגיד לכם, לא נס לחו. כבר עשרות שנים שהאיש מחזיק את הבמה וכובש את הקהל בכריזמה נוטפת, אנרגייה מטורפת, יופי של שירים (סיפורים…) ומוזיקה שמדליקה צעירים ומבוגרים.

מעבר לכיף שבמוזיקה, המופע של שלמה ארצי יכול לשמש גם כשיעור בניהול. כן, שיעור בניהול. ולא, לא חשבתי על זה תוך כדי המופע, אני לא עד כדי כך "שרוט". במהלך מופע שרתי, קיפצתי, צילמתי (והעליתי תמונות לפייסבוק) – כמו כולם. ההארה הזו הופיעה אצלי רק למחרת.

אז הנה שלושה טיפים חשובים לניהול מתוך כמה תובנות שניתן להפיק מהמופע של שלמה ארצי:

פרגון
זמר/ת מציג/ה לרוב את הנגנים פעם אחת במהלך המופע. שלמה ארצי עושה את זה מספר פעמים לאורך המופע, וגם נותן להם להיות בקידמת הבמה, עם ביצוע של קטע נגינה או שירה. הוא רואה בהם שותפים לכל דבר ומבין שהצלחתו היא גם בזכותם. כך צריך לנהוג מנהל – לפרגן למנהלים שמתחתיו ולעובדיו, לתת להם את קידמת הבמה כשותפים, לאפשר להם להציג בדיוני הנהלה ולחשוף אותם. האמירה "חבל על הזמן שלהם, שימשיכו לעבוד, אני כבר אציג לבד", היא מאוד לא נכונה. פרגון, חשיפה ודחיפה לקידמת הבמה מחזירות את "השקעת הזמן" הזו בגדול. ביטויי ההכרה בחשיבותם והיכרות ההנהלה הבכירה איתם, מייצרים הנאה והנעה ומובילה להגדלת התרומה.

טיפוח
שלמה ארצי מטפח מוסיקאים וזמרים צעירים. הוא מטפח אותם בכך שהוא נותן להם קטעי סולו בשירה ובנגינה מול קהל גדול כזה. בכך הוא נותן להם ביטחון, מייצר להם חשיפה (עידן רייכל גם עושה את זה, ויש עוד שנוהגים כך). זה ממש לא חידוש שמנהל צריך לטפח ולגדל את המנהלים שמתחתיו. למרות שזה חשוב, לא כולם עושים את זה. יש כאלו אפילו החוששים מתחרות פנימית. זו שגיאה. צריך לפתח ולטפח – זה מרכיב חשוב בניהול. אני חייב לכמה מנהלים בעברי את התפתחותי, כאלו שזיהו את יכולותיי עוד לפניי. למדתי מהם לנהוג כך עם כפיפיי.

שלהוב
מרצה טוב שוזר במהלך הרצאתו נקודות של WOW כדי לרתק את הקהל: מסר, גימיק, סיפור וכיו"ב (גיל פרץ, שכבר הזכרתי בטור קודם, מלמד וממחיש את זה יפה בסדנאות שלו). פרפורמר טוב עושה זאת במהלך המופע, ושלמה ארצי, ככזה, עושה את זה בגדול – כשכל כמה דקות הוא מצליח לשלהב ולהכניס את האלפים לאקסטזה. כמו שזה נכון להרצאות ולמופעי מוזיקה, כך זה נכון גם בניהול מול עובדים ולקוחות. ברור שמנהל צריך לייצר מוטיבציה בקרב עובדיו, אבל צריך יותר מזה – צריך לשלהב אותם. ברור שמנהל צריך לייצר נאמנות אצל לקוחותיו, אבל צריך יותר מזה – צריך לשלהב אותם. שלמה ארצי לוקח את זה צעד קדימה בכך שהוא יורד הרבה פעמים מהבמה (ואת זה לא עושים רבים) ומסתובב בתוך הקהל, נטמע, מתחבב, יוצר קשר, מגע וקרבה. לא מעט בזכות זה מקבל בחזרה את האהבה. מנהל צריך לצאת מהמשרד ולהסתובב הרבה בין עובדיו. זה עוזר לרתום, לדחוף ולשלהב. מנהל צריך להסתובב בקרב לקוחותיו – חיצוניים ופנימיים כאחד. זה עוזר לקבל אמון, לייצר נאמנות ולשלהב.

אז מה הדבר המשותף הנוסף לשלמה ארצי ולי? שנינו יועצים לניהול – רק שהוא עוד לא יודע את זה…