השבוע שהיה

הסוד הגלוי של הסיסמאות החלשות

סוף השבוע הטכנולוגי הסתיים בידיעה המרעישה שנוגעת לרבים מאיתנו: סיסמאות של 90 אלף משתמשי גוגל (Google), פייסבוק (Facebook), טוויטר (Twitter) ועוד נפרצו על ידי האקרים. הפריצות נעשו דרך שרתים של ספקיות אינטרנט בחו"ל.

על אף שלא מדובר במהלך תקדימי, הרי שיש לו שני היבטים חשובים. ראשית, מבחינה מוראלית: סיסמאות אמורות להיות קודש הקודשים של כל גולש בעולם הווירטואלי, והשמירה עליהן צריכה להיות מכל משמר ובראש ראש סדר העדיפויות של כל ספקית שירותי רשת. דומה הדבר לפריצות בהיקף נרחב לכספות של בנקים ברחבי העולם.

ההיבט השני קשור דווקא לקורבנות התקיפה הזו – אנחנו, הגולשים. הקלות הבלתי נסבלת של חיבור סיסמאות קלות לפריצה, חסרות כל השראה או תחכום. התופעה הזו מוכרת מהיום הראשון שבו האינטרנט פרץ לעולם.

רבים טועים לעשות לעצמם חיים קלים בבואם לבחור סיסמה, ומשתמשים באותה אחת לכלל החשבונות שלהם – בין אם זה ברשתות החברתיות, בקרב נותני שירות וכן הלאה. יש כאילו שמגדילים לעשות ומשתמשים באותה אחת גם לחשבון הבנק הווירטואלי. הפריצה לחשבונות האישיים של גולשים ברשת חברתית היא חמורה לא פחות, מאחר שבכך היא חושפת את המתשמים לסכנות שאי אפשר לצפות אותן – ובמיוחד כאשר מדובר בילדים ובני נוער שגולשים בפייסבוק וכן הלאה.

סיסמה היא עוגן וירטואלי, כזה שמעניק לגולשים תחושת ביטחון מצד ספקיות האינטרנט. הסיסמה מאפשרת להם לפעול בחופשיות. אולם למרות הכל, גם במקרה הזה, לא יועילו כל ההסברים, ההתרעות והדוגמאות באשר לנזקים הצפויים כתוצאה מחיבור סיסמאות קלות לפיצוח. כל אלו לא מקשים על ההאקרים, שימשיכו לחשוף בקלות סיסמאות נוחות לפיצוח.

כמובן שדברים אלו לא גורעים מאחריותן של ספקיות האינטרנט. דומה שגם הן נכשלו כאן בחינוך הגולשים ובהכוונתן לחבר מאתגרות. יש להן כלים לעשות זאת – לקבוע בצורה מנדטורית, למשל, שמי שלא מחבר סיסמה בעלת חוזק מסוים פשוט לא יוכל להתחבר לאותו אתר או רשת חברתית. הדבר קיים אך לא מספיק. במקום לבצע פעולות איפוס סיסמאות, כפי שדיווחו הרשתות, עליהן להנהיג מדיניות לפיה מי שלא יעמוד בסטנדרטים של חוזק סיסמה, ינותק מהרשת. ויש בוודאי עוד הרבה מאוד פעולות שהספקיות יכולות לעשות כדי לשמור על הדברים הסודיים שלנו.

גיליון הציונים של החינוך

שני אירועים בתחום החינוך קרו השבוע, ובסמיכות מקרית. האירוע הראשון הוא כנס EduTech 2013 של אנשים ומחשבים, שהיה הראשון לעסוק, מזה עשור, בתיקשוב החינוך. הופיעו בו מיטב המנהלים ואלו העוסקים בתחום החינוך המקצועי הטכנולוגי – תחום שבמשך שנים נמצא בחצר האחורית של החינוך בישראל.

אלא שהביקוש הגובר והולך לבוגרים בעלי רקע טכנולוגי, בכל מגזרי המשק – כולל ההיי-טק, שלא לדבר על צה"ל – חשף את מערכת החינוך באחד ממחדליה החמורים ביותר מאז קום המדינה. נכון להיום היא לא מסוגלת לספק את הכמות והאיכות של התלמידים שפונים למקצועות מדעיים-טכנולוגיים – ולא רק ברמת מהנדסים, אלא אפילו ברמת חרטים או מנהלי קווי ייצור. כולם תלויים בטכנולוגיה, כולם חשופים למירוץ המטורף אחרי האוטומציה, אחר האפליקציות ומחשבי הלוח. ולכן אך טבעי היה שכנס החינוך המתוקשב יעסוק באתגרי החינוך בכלל ולא רק החינוך המקצועי, כי ההפרדה כבר אינה קיימת במציאות.

המסקנה המרכזית שעולה מהכנס היא שמשרד החינוך זכאי לציון כמעט טוב בתחום הטכנולוגי. אך עם הערה בגיליון הציונים: אם התלמיד לא ישפר את ציוניו בקצב מהיר יותר, הוא יישאר הרבה מאחור. ומי שחיפש הוכחות לאמיתות הדברים שנאמרו בהרצאות ובפאנלים, קיבל את זה למחרת, בדו"ח של תוצאות מבחן פיז"ה. אלו הוכיחו לנו שילדי אומת הסטארט-אפים בקושי יודעים חשבון, ואם מחר הם יצטרכו להתחרות על פרויקטים או תקציבי מחקר מול עמיתיהם במדינות אירופה, לא בטוח כלל שיצליחו להשיג אותם.

התוצאות שנרשמו הן בינוניות לכל היותר, למרות שניתן לזהות שיפור מסוים לעומת המבחנים הקודמים. אבל אם מערכת החינוך לא תעבור שידוד מערכות טוטלי, ואם מנהליה לא יפסיקו לדבר על חזון ועל הכיתה העתידית במקום לשפר את איכות ההוראה, אז בעוד שלוש שנים (המבחנים נערכים אחת לשלוש שנים, למזלנו) שוב נעמוד באותו מצב, אם לא גרוע מזה.

השורה התחתונה: יש קו ישר, ברור מאוד, שמחבר בין הדיונים על מצבו של החינוך הטכנולוגי-מדעי במערכת החינוך הישראלית, לתוצאות במבחני פיז"ה הבינלאומיים. השקעה בכיתה העתידית אינה באה לידי ביטוי רק בגיוס משאבים למחשבי לוח לילדים, אלא בהשקעה במורים, בתנאי העבודה שלהם ובמעמדם. מורה טוב, שמלמד מספר סביר של תלמידים, עם אמצעי עזר טכנולוגיים מתאימים, יכול להפוך את חווית הלימוד של הילדים להרבה יותר טובה ומשמעותית.