השבוע שהיה

השבוע הסתיים בידיעה משמחת שפתחה את כל מהדורות החדשות ביממה האחרונה: המשקיע המפורסם ביותר בעולם, וורן באפט, השלים את רכישת ישכר תמורת 2 מיליארד דולרים. כלי התקשורת הגדירו זאת כהשקעה הגדולה ביותר במשק הישראלי מאז ומעולם.

אמנם ישכר היא חברה פרטית, הנמצאת בבעלות משפחת ורטהיימר, אבל מעבר לשמחה הפרטית של איתן וסטף – ואולי גם של כמה פקידים באוצר שמפנטזים על המס שייכנס לקופת המדינה – האקזיט של באפט מאיר זרקור על פן נוסף במשק הישראלי: התעשיות היצרניות, המהוות את התשתית של תעשיית האלקטרוניקה והתוכנה בישראל. במספרים מוחלטים, כמות העובדים שתעשייה זו מעסיקה והיקף האקו-סיסטם שחברות אלו מספקות למשק הישראלי, גדולים פי כמה מכל אקזיט נאה שעושה כל סטארט-אפ מתחיל.

העולם רואה אותנו כאומת הסטארט-אפים. זה גורם להרבה מאוד ממקבלי החלטות אצלנו להסתנוור, לסטות מהעיקר. המפעלים שמנהלים בעלי הצווארון הכחול נשכחו. הם מסודרים, ברוך השם, אבל אותם מנהלים מודאגים מעתיד ילדיהם ונכדיהם. הם מצפים מהממשלה שתשקיע בתשתיות בקשת של תחומים – חינוך, תשתיות פיזיות, כבישים, תחבורה, מקומות תעסוקה סביב אזורי תעשייה, קידום הפריפריות, ועוד.

וורן באפט צוטט בראיון שערך בעת ההשקעה הראשונית בישכר: "אמריקני שמחפש השקעות בתחום הנפט לא יעצור בישראל. אני מחפש מוחות, ולכן באתי לפה". באפט משמש ללא ספק סמן ימני למשקיעים רבים. אבל אם וכאשר הם מחליטים לבוא לפה, יש כל הסיכויים שהמציאות כיום תבריח אותם. זאת בגלל היעדר תוכנית לאומית והשקעות ארוכות טווח למטרות קידום התחום הטכנולוגי בישראל.

ישכר היא השקעה נהדרת, אבל עדיין לא מבשרת את זרם המשקיעים האחרים לישראל. כל מי שטוען כך אינו מבין במה מדובר, או אולי הוא אוהב להשלות את עצמו. התעשיינים, ראשי איגוד האלקטרוניקה והתוכנה, כבר הציגו את דרישותיהם אינספור פעמים. במונחים של תקציב מדובר בהשקעה כוללת של מיליארד דולרים, זאת לצד הקלות במס לחברות שמשקיעות (כן לייצר את ה-"רווחים הכלואים" ולא לפחד!) ושמיטת תמלוגי המדען לתקופה מסוימת. בנוסף, הדרישה היא להגדלת תקציב המדען, הקמת קרן יוזמה ב', ועוד. הכל ידוע ומוסכם על ידי כל ראש ממשלה ושר אוצר שנחשף לעניין. הבעיה היא בביצוע – הרוורס לא זז, כפי שאומרים אצלנו.

ניידות זה בראש שלהם?

סקר שערכה יבמ (IBM) העולמית מראה, כי ארגונים מייחסים חשיבות רבה לנושא המובייל. למעשה, הוא בראש סולם העדיפויות שלהם.

אלא שהנתון סותר מחקרים אחרים שנעשו באחרונה, כמו למשל זה של גרטנר (Gartner), שקבעה כי למרות ההצהרות לפיהן זהו הנושא החשוב ביותר לארגונים –  למרביתם אין תוכנית מסודרת להטמעת המיחשוב הנייד, והתוצאה היא כאוס אחד גדול.

העבדים החדשים של ה-1 במאי
ה-1 במאי שנחגג השנה בחלק גדול ממדינות העולם קיבל גוון חדש שטרם נראה מזה זמן רב. רבים מהחוגגים לא יודעים כי מקורו של החג הוא בהפגנות ובמהפכה שהתחוללה עוד בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19, דווקא בארה"ב ובקנדה. העובדים דרשו לקבל יום עבודה של 8 שעות. גם במאה ה-21 יש עובדים רבים מאוד שהיו מוכנים לחתום על 8 שעות ביום וללכת הביתה למשפחה והילדים.

המהפכה הטכנולוגית שאפיינה את החלק האחרון של המאה ה-20 וממשיכה בעוצמתה בימים אלו, יצרה סוג חדש של עבדים – עובדים שנאלצים לעבוד כמעט מסביב לשעון. לא בגלל מעבידים עריצים או שליטים אלימים, אלא מפני שהחיים הפכו למרוץ אחד גדול אחרי הכסף, זמן, המשימות וההישגים. תרבות ההיי-טק גלשה כמעט לכל מקצוע חופשי כיום, והיא הולכת ונעשית חריפה יותר ככול שהמיחשוב והאוטומציה פורחת בכל תחום. בשנים האחרונות אנו עדים לסוג של התפכחות. עובדים בחברות היי-טק וטכנולוגיות מבינים שאופציות, חוזים אישיים ושאר הדברים היפים שהפכו לסמל סטטוס לאנשים עם מוחות מבריקים, כבר לא יציבים כפעם. הם למדו על בשרם שהמרדף אחריהם ואחרי כישוריהם טוב כל עוד הבעל בית מרוויח. ברגע שיש משבר, כל החוזים וההטבות שלהם שווים כקליפת השום.

זו אחת הסיבות שהובילו בשנה האחרונה להתאגדות עובדים בחברות רבות, דוגמת אלו הפועלות בענף הסלולר. זה החל מפלאפון והמשיך עם סלקום, פרטנר ובזק, שכבר מזמן עובדת בצורה מאורגנת. אף אחד מעובדים אלו לא שר את המנון האינטרנציונל, אבל הם יודעים שחשוב להם להיות מאוחדים, למקרים של משברים וקריסות. הם כמובן לא היחידים.