השבוע שהיה

השמש שהופיעה מבין העננים היום (ה') סימלה את קצו של גל חורף קשה במיוחד שעבר עלינו בשבוע האחרון, ששיתק חלקים גדולים מהמשק ונזקיו נאמדים במיליוני שקלים. שוב הוכח, כי למרות שקיימת מודעות לגבי נושאים כמו DR, הכנה לשעת חירום, התאוששות וחזרה לשגרה, עדיין מדברים הרבה ועושים מעט. בנושא הזה אין הבדל ממשי בין תשתיות פיזיות, דוגמת נחל שעולה על גדותיו, או תשתיות מחשב וטכנולוגיה שמשביתות ארגונים שלמים.

שוב דלקו האורות בחדרי המשרדים של מנמ"רים רבים, שאצו רצו לרענן את נהלי החירום והוציאו את התיקים המיועדים "לשעת אסון". פעם נוספת נוכחנו לדעת, כי במדינת ישראל לא צריך טיל איראני כדי להיכנס למצב חירום, להיתקע בפקקים שעות ארוכות או להיות מושבת מאפשרות תנועה באופן מוחלט. כל שצריך זה מזג אוויר סוער. בעוד חודשיים כבר נשכח הכל, נחגוג את האביב ונחכה לגנרל חורף, ששוב יפתיע אותנו בשנה הבאה.

בתחילתה של הסערה נערכה הוועידה השנתית למיחשוב מוניציפלי, בשיתוף עם איגוד מנהלי מערכות המידע בשלטון המקומי. ללא קשר ישיר לאירועי השבוע, אמר מנכ"ל החברה לאוטומציה, אריה מצליח, כי מרבית הרשויות אינן ערוכות לשעת חירום, כאשר מצב זה אינו קשור בהכרח למלחמה או אסון טבע. דוברים אחרים בכנס דיברו רבות על היערכות לשעת חירום, הציגו פתרונות וסיפורי הצלחה. הכנס שיקף את המציאות במגזר המוניצפלי ואתגריו: רצון להכרה ושיתוף פעולה ממשלתי רחב ועמוק יותר, ומנגד ציפייה לתחרותיות גדולה יותר בין החברות המספקות פתרונות. בהקשר זה שמענו בסוף השבוע, כי החברה לאוטומציה, אחת השחקניות המרכזיות בשוק זה – ובמשך שנים היתה כמעט מונופול – החליטה למכור את גרעין השליטה שלה לגורם חיצוני. האם תהליך זה ייטיב עם הלקוחות בשוק, או שהוא יצמצם עוד יותר את השוק הלא גדול הזה? תשובות לכך נקבל רק בעתיד.

נושא הסייבר שוב עלה לכותרות, לאחר שבנק ישראל פרסם סוף סוף מכרז ליעוץ בנושא מלחמה קיברנטית בתחום הסייבר. מכרז זה חשוב משום שהוא מראה שבבנק ישראל התחברו סוף סוף למציאות, והבינו כי חלק מהפיקוח על המערכת הבנקאית בישראל הוא מדיניות ברורה וידועה בנושא ההיערכות למתקפת סייבר. עד כה נמנעו בבנק מלעסוק בנושא זה ישירות. אמנם בשנה האחרונה הפיקוח על מערכות מיחשוב ומידע עסק בכך בצורה גלויה, אולם כעת זה הפך למשימה מרכזית, שללא ספק הבנק יקח אותה ברצינות. זאת, אם ימצאו אנשים שיענו למכרז, הכולל לדעת אנשי מקצוע הצעה כספית לא ריאלית.

בשבוע הבא ייערך הכנס השנתי של איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, בהפקת אנשים ומחשבים. אלישע ינאי, היו"ר החדש-ישן שחזר לתפקיד לפני שנה, ישמיע הפעם צלילים אחרים וברורים יותר. ינאי יציג מספרים ונתונים, לפיהם התג שהצמידו לנו בעולם, "אומת הסטראט-אפים", אמנם מפרגן – אבל עלול לחסל תעשייה שלמה שצמחה פה ב-30 השנים האחרונות, תעשיית ההיי-טק. זו, לדבריו, היא התעשייה היצרנית, שכוללת את גיל שוויד, מלאנוקס, אמדוקס ותעשיות של חברות רב-לאומיות כמו אינטל (Intel). זוהי התעשיה שבשל הדולרים שהיא מביאה, 25 מיליארד בשנה, מכנים את ההיי-טק המקומי כקטר של המשק. יו"ר האיגוד יסביר, כי אם הממשלה החדשה שבדרך לא תתעשת, הקטר הזה יירד מהפסים ולא ברור מי יחליף אותו. ינאי כמובן אינו מתנגד לאקזיטים וגם לא חושב שצריך לעצור, אבל הוא רוצה לשנות את המוסיקה שמלווה את תעשיית האקזיטים – מוסיקה חזקה וצורמת, שגורמת להרבה אנשים לשכוח שיש פה תעשייה אמיתית המפרנסת כמעט רבע מיליון תושבים.

ינאי לא רוצה הרבה. רק שני מיליארד דולרים מכספי קרנות הפנסיה, שמגלגלות מיליארדי דולרים מתוך הכספים שכולנו מפרישים להן מגיל צעיר. ינאי גם רוצה לשחזר את ימי בנימין נתניהו כשר אוצר ואביגדור ליברמן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה – ולחדש את פרויקט שולחן עגול, שבו ישבו כולם והביאו פתרונות יצירתיים. זאת ועוד, הוא רוצה להחליף את האג'נדה הנוכחית של המדינה, הדומה לזו של קרן הון סיכון, לאג'נדה של מדינה חפצת חיים שממקדת את תשומת הלב בדבר האמיתי. בחלק האחרון של כנס האיגוד, בשבוע הבא, יתייצבו מספר פוליטיקאים בהווה ובעתיד כדי להשיב לאתגרים שיציב בפניהם ינאי. מן הסתם הם יבטיחו הרים וגבעות, והתקווה היא שאחרי 22 בינואר הם לא ישכחו את זה.