השבוע שהיה

השבוע שעבר הסתיים באקזיט נאה של חברת התוכנה ל-Retail, ריטליקס (Retalix), שנרכשה על ידי NCR העולמית. עוד לא הספקנו להירגע מהידיעה המשמחת וכבר נחתה עלינו, באותו סוף שבוע עמוס אירועים, ידיעת רכישה נוספת: הפעם היתה זו גרינפלאם (Greenplum), חטיבת ה-Big Data של EMC – רוכשת סדרתית של חברות ישראליות, ששילמה כמה עשרות מילוני דולרים תמורת MORE הישראלית בניהולו של אלירן מלכי. החברה מפתחת מזה שש שנים פתרונות לניטור ושליטה ומציעה פתרונות יצירתיים לתעבורה של מיליארדי תנועות בחברות הגדולות בעולם. האקזיט הזה שונה במקצת, זאת לאור העובדה שנעשה לאחר שנים של עבודה קשה של מלכי ושותפיו. המפנה אירע לפני כשנה, כאשר שחר אפעל, לשעבר נשיא נס ישראל, הצטרף להנהלת החברה והחל לעסוק במה שהוא הכי טוב בו בשנים האחרונות: סיוע לחברות במיזוגים ורכישות. אפעל זיהה פוטנציאל חם מאוד לפתרונות החברה, המתאימים כמו כפפה ליד לגרינפלאם.

כל האקזיטים מעוררים גאווה ופרגון, אולם נדמה שמהלך זה ריגש קצת יותר את אנשי הקהילה, שרובם כבר ראו אקזיט אחד או שניים בחייהם. מלכי האמין במשך שנים במוצר שלו וספק אם חשב פעם שימכור כך. כאשר הופיע בפעם הראשונה בכנס הלקוחות השנתי של אורקל (Oracle) בסן פרנסיסקו, לפני כשבע שנים, נדהם מההתלהבות העצומה שגילו אלפי המשתתפים. אלה היו ימים בהם עוד לא דיברו על Big Data ובקושי ידעו להגות את המושג BI. אבל כבר אז היתה בעיה של תעבורת נתונים, נפחים ועומסים. המוח היהודי המציא גם פה פטנט, שהחל להוכיח את עצמו בכל העולם. זה כנראה מה שהביא את גרינפלאם להתעניין בחברה, שכן Big Data היא בין היתר סיפור של ניהול נתונים ועומסים.

מלחמת עולם וירטואלית
עומסים אלו הם המאפשרים לייתר את התכנים העצומים שיש ברשת האינטרנט. אבל אם למישהו היה ספק שהאינטרנט לא נקי מפוליטיקה ומאבקי כוחות בינלאומיים, הגיעה ועידת ה-ITU שנערכת בימים אלו בדובאי ונתנה הוכחה ניצחת: ככל שכוחה של הרשת מתעצם – כך יש יותר ויותר לחצים מצד גופים רגולטוריים להתערב בנעשה בה, אם זה על ידי הגבלת חופש הביטוי – עד כדי חסימת גישה לאתרים, או דרך הצעות או דרישות למיסוי ומעקב אחר הנעשה ברשת. אין זה מקרה שמי שמייצג את דרישות אלו הן מדינות שאינן נתפסות כנאורות ודמוקרטיות. כך קרה שבוועידה שנערכה בדובאי, נתגלה קרע אמיתי בין ארה"ב והתומכות בה, לבין סין ורוסיה, שחופש המידע והביטוי אינם נר לרגליהן.

כך, מאחורי הזרקורים ושקט יחסי, התפתחה לה מלחמה "קרה" במהדורה מודרנית בין המזרח למערב, כאשר לצד ארה"ב מתייצבות כל מדינות הגוש האירופי, לרבות ישראל המיוצגת על ידי איגוד האינטרנט הישראלי. הוויכוח הזה מתנהל דווקא בשבוע שבו יש דיווחים על החמרה במלחמת האזרחים בסוריה, ועל ניסיונות של השלטונות הסורים לסגור את הגישה לרשת בשבוע שעבר – מהלך שנחשב בזירה הבינלאומית כאחד הדברים החמורים ביותר. רוסיה וסין מנמקות את דרישותיהן בכך שהן סבורות שלכל מדינה יש זכות לנהל את מקטע האינטרנט העובר בשטחן. זהו כמובן טיעון לא סביר בעידן הגלובליות. יש מקום להאמין, כי הצעות אלה יפלו או שתימצא פשרה, שכן גם הרוסים וגם הסינים יודעים שהשליטה על משאבים כלכליים שקשורים בתפעול ותחזקות שרתי השורש של רשת האינטרנט, עוברת בגבולות הפיזיים של ארה"ב והמערב.

אור השמש מנקה הכל
"אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר", אמר פעם המשפטן האמריקני לואיס דמביץ ברנדייס. אימרה זו אומצה אחרי שנים על ידי גורמים שונים בעולם המיחשוב, שרצו להסביר את תרומת מערכות המידע להגברת השקיפות. הנושא הזה היה על סדר היום גם בכנס השנתי של המבקרים הפנימיים, שנלחמים כל השנה כדי למנוע שחיתויות וחריגות בארגונים גדולים כקטנים ועל אחת כמה וכמה במגזר הציבורי.

בשביל להבין זאת די לקרוא את דבריו החמורים של ח"כ אורי אריאל, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, שהאשים את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושרים נוספים, כי הם עסוקים במאבק נגד המבקרים במקום להיאבק נגד השחיתות. מערכות המידע והטכנולוגיה יכולות לספק כיום את הכלים הטובים ביותר להגברת השקיפות. זו אינה שאלה של תקציב או משאבים, אלא שאלה של מנהיגות. אנשים שעומדים בראש הפירמידה צריכים להחליט עד כמה הם רוצים להיראות ישרים ונקיים משחיתויות. על פי מדד השחיתות הבינלאומי שפורסם השבוע, בישראל יש עדיין הרבה מה לעשות.