היום בו ה-DR קם לתחייה
אירועי ה-11 בספטמבר, מלבד האבדות בנפש, גבו נזקים כלכליים אדירים, בהם סגירתם של 18 אלף עסקים קטנים בניו-יורק בלבד ● אחת הסיבות העיקריות לכך היא היעדר השקעה באחסון וגיבוי, שנבעה מתחושת זלזול ואופריה ● האם היום, למרות המודעות לנושא והשינויים הרבים, יושמו כל הלקחים?
אירועי ה-11 בספטמבר הם מתקפת הטרור הגדולה ביותר אי פעם, שקיפחה את חייהם של כ-3,000 בני אדם ופגעה באזרחים רבים נוספים. אבל זה לא היה הנזק היחיד. בראייה לאחור, אירועי 9/11 הסבו גם נזקים כלכליים אדירים בארצות הברית, מה שבאופן טבעי השפיע רבות גם על שווקי העולם. חישובים שונים שנעשו לאחר מתקפת הטרור מצביעים על אובדן של 430 אלף חודשי עבודה ומשכורות בגובה 2.8 מיליארד דולרים, אשר נעלמו בחודשים הראשונים אחרי הפיגוע כתוצאה מהשבתת מקומות עבודה. 18 אלף עסקים קטנים נהרסו במנהטן תחתית, בעיקר אלו שהיו קרובים למרכז הסחר העולמי, שם היתה הפגיעה המשמעותית ביותר.
נזקים אלו ואחרים נבעו בין היתר לא רק מאובדן ההון האנושי, כי אם גם מאובדן מידע. בהשאלה, ניתן לומר שמתקפת הטרור על ארה"ב היא בבחינת "יום הכיפורים" של עולם המידע; היום בו אנשים הבינו את חשיבות הגיבוי, התכנון וההתאוששות לטווח ארוך. במילים אחרות – DR.
במרוצת השנים התגלו יותר ויותר סיפורים על עסקים שנסגרו בעקבות האירועים, לאחר שלא היתה אפשרות לשחזר את המידע. האסון הפתיע את כולם. באותם ימים ארצות הברית היתה שרויה באופוריה, בדומה להלך הרוח בעולם כולו. "לנו זה לא יקרה", ודאי חשבו להם קברינטי הארגונים. זו היתה תקופה שבה מחלקות IT ומנמ"רים הגישו להנהלות הצעות להשקעה באחסון וגיבוי, כמו גם בהיערכות להתאוששות בשעת אסון. אך הצעות אלו נדחו באדיבות, או שקיבלו מענה סמלי לכל היותר. העיקר שלא יבלבלו את המוח.
מדהים היה לראות כיצד חברות ענק, ביניהן בנקים וחברות ביטוח, חברות סחר בינלאומיות וחברות בריאות והקמעונאות, לא דאגו במשך שנים לתוכניות מסודרות שתקבענה מה עושים בשעת משבר. לא צריך היה להפליג בדמיונות עד אירוע בסדר גודל שכזה. למרבה הצער, גם חברות שכן נערכו מבעוד מועד לא הצליחו להתחמק מהאסון, שכן מקום הגיבוי היה ממש בסמוך למשרדים באזור סחר, מה שייתר לחלוטין את פתרון הגיבוי. רבות גם דובר על נושא הגיבוי האנושי. לא מעט עסקים קטנים ובינוניים נאלצו לסגור את עסקיהם, מכיוון שאותם בעלי תפקידים בארגון נספו באסון, ואיש לא חשב מעולם להצמיד לידם אנשים נוספים כדי שיהיה להם את הידע המינמלי להמשכיות עסקית.
אין חולק שהעולם השתנה ב-11 השנים מאז אסון אסון התאומים. ניתן לומר שמתקפת הטרור הזו הוציאה לאוויר העולם את מושג ה-DR מחדש. הדבר הורגש לא רק במחלקות ה-IT, אלא חצה את כל הארגונים, מרמת ההנהלה ועד אחרון העובדים. החברות הטכנולוגיות שסיפקו פתרונות אחסון נכנסו לעידן חדש של פריחה, ביקושי שיא שהביאו גם פתרונות חדשים ומקוריים. עולם האחסון צמח למימדים שלא ידע עד כה. אולם, השינוי העיקרי היה תרבותי-ארגוני. כיום, לא יעלה על הדעת שארגון, קטן כגדול, לא יכלול בתוכניות העבודה שלו סעיפים הקשורים להתאושושות בשעת אסון. אנליסטים, משקיעים ודירקטורים החלו לבחון חברות, בין היתר על פי היכולת שלהם לחזור לשגרה במהירות האפשרית.
האם כל הלקחים יושמו? בזווית הישראלית, התשובה היא כמובן שלא. נכון, בדומה למתרחש בעולם גם אצלנו גברה המודעות לנושא ה-DR. דיברו על זה רבות לאחר אסון התאומים, אך עם הזמן הפסיקו לדבר על זה. מאז שהחלה הפטפטת על איראן, נושא ה-DR עולה שוב ושוב. כאן נחשפת המציאות שלמרות הכנסים, המאמרים, המוצרים והפתרונות שיצאו לעולם מאז 2001, עדיין יש בישראל מאות עסקים ממגזרים שונים שאין להם מערכות גיבוי כהלכה. זאת ועוד, ישנם ארגונים שמערכות הגיבוי והאיחסון שלהם רחוקים מאוד מלאפשר לארגון להתאושש בזמן. אסור לשכוח שהתלות במערכות מידע כיום היא הרבה יותר גדולה מאשר בתחילת שנות האלפיים. החשש הכבד מהשלכות של אסון דומה מלווה אותנו גם כיום בעידן המובייל. באשר לישראל, הרי כבר אמרנו שאנחנו לא זקוקים ל-11 בספטמבר כדי להיכנס למצבי חירום. גם אצלנו המלאכה עדיין מרובה.
יש בישראל DR... יש disaster, ההנהלה רוצה recovery, אבל בזמן אמת מגלים שאין plan...