גם למדינה מגיע בונוס על השקעות

החלטתה של ועדת הכספים אתמול (ב'), לפיה חברות שנהנו מכספי המדען הראשי ישלמו עד פי שישה מסך המענקים במקרה של העתקת מיקום הפעילות לחו"ל, היא החלטה חשובה ונבונה. ההחלטה התקבלה בתום שלוש שנים של דיונים בוועדות הכספים ובוועדות המשנה לכלכלה של הכנסת, אך היא לא מגיעה ממניעים כספיים בלבד. מטרת החוק היא פשוטה יותר: לעשות סדר בבלגן. בסופו של דבר, זוהי החלטה שיכולה רק לשרת את ענף ההיי-טק הישראלי.

המדינה שמרה לעצמה מאז ומעולם את הזכות לגבות "מס יציאה" מחברות שזכו למענקים ממנה, עשו חיל בעסקים והצליחו לעשות אקזיט. איש לא התנגד לתנאי הזה, שכן הוא נראה כמובן מאליו; אם אתה ממומן על ידי המדינה, קרי כספי ציבור, והצלחת לממש את חזונך העסקי – מן הראוי שביום חגך, כאשר ביצעת את האקזיט, תחזיר חלק קטן מכך לטובת המדינה. שותפים או לא?

אולם, זהו בדיוק התחום האפור שיש להימנע ממנו. המדינה, במשך שנים, לא ידעה להגדיר במדויק את גובה ההחזר. כמקובל במחוזותינו, עלו וירדו הצעות שונות עם נוסחאות מורכבות, שנתנו דרור לויכוחים אין סוף. הויכוחים הללו פרנסו לא מעט עורכי דין, שניהלו קרבות מאסף כדי להוריד את עלות ההפרשה מהמכירה תמורת תמלוגים נאים. בשורה התחתונה, ההרגשה הכללית היא שהמדינה, כמו שאומרים החבר'ה – פרייארית. לפעמים החברות שילמו, לפעמים לא, ולפעמים כלל לא נגבה הסכום במלואו. כל ישראל ערבים זה לזה, ומי אנחנו שנעמוד בדרכם של טייקונים שבאים לישראל וקונים חברות?

המציאות הזו לא שירתה את החברות המועמדות לאקזיטים. אי הוודאות לא שיחק לטובתן. שכן, כאשר אתה מטפח חברת הזנק, אתה חייב להכין מידע שקוף לחלוטין לקונה על מצב החברה והתחייבותיה. כאשר חברות הזנק נכנסו למו"מ על מכירה, הן גילו בעל כורחם, כי המידע שהן מוסרות לקונים הוא לא שלם – שאלת ההפרשה למדען בגין המכירה לא היתה קבועה ומוגדרת בחוק, אלא נתונה לפרשנות ומו"מ. הדבר השפיע בעיקר על השיקולים בעת המו"מ לסגירת העסקה. המוכרים לא יכלו לדעת מראש איזה חלק מהסכום הם ישלמו למדען. כך, לא מעט עסקאות התארכו   ונמשכו זמן רב, עד שתמונת המצב התבררה. ניתן להניח, כי היו גם עסקאות שלא יצאו אל הפועל בגלל המצב המעורפל.

כעת, החליטה הכנסת לעשות סדר. ההחזר שנקבע בחוק – פי שישה במקרה של העברת הפעילות לחו"ל – מזמין טיעונים בעד ונגד. אך, יש לזכור, כי על שולחן הדיונים בשלוש השנים האחרונות הצטברו הצעות רבות עם מספרים שונים. במילים אחרות, לא מדובר בהחלטה שרירותית, כי אם פשרה בין הצדדים. כולם יסכימו שזה הרבה יותר טוב מהמצב הקודם, בו אף אחד לא ידע מהו גובה ההחזר המדויק.

יש לומר, כי כל הגורמים בדיון עסקו בסוגיה בצורה ראויה לציון. מצד אחד, מדינת ישראל אינה רוצה להצטייר חלילה כמי שמבריחה מפה משקיעים, שבאחרונה לא עומדים כבר בתור. מצד שני, יכול להיות שהחוק הזה יגרום לעיכוב מכירות של חברות שחשבו לעשות זאת. כך או כך, אין להצטער על כך. מדינת ישראל צריכה לשמור על היתרון היחסי שלה, שהוא ההון האנושי והיכולת הטכנולוגית שלה. לשם כך היא זקוקה לחברות ואנשים שעובדים פה.

תרבות האקזיטים, המאפיינת את הדור הצעיר של היזמים, היא אמנם עובדה קיימת, אך אסור שהיא תגרום לשינוי היוצרות. בסופו של דבר, צריכים להקפיד על תעשיית היי-טק יצרנית כחול-לבן הממוקמת בישראל, אשר תספק מקור פרנסה לעשרות אלפי משפחות בישראל. אחרת, נהפוך תוך זמן קצר למדינה שמגדלת מוחות להשכרה, ומוכרת אותם לכל המרבה במחיר.

השורה התחתונה: כל אקזיט מוצלח מתקבל באהדה בציבור, והדבר בא לידי ביטוי בכלי התקשורת. עם זאת, כאשר האקזיט הזה נעשה, בין היתר, בזכות כספי המדען – יש לגשת בבקשה לקופה, ולשלם. גם לנו מגיע ליהנות מהשמחה.