סדר יום לקטר החדש של המשק

הממשלה החדשה, בראשות הקואליציה החזקה שהוקמה הבוקר, נועדה לדברי מקימיה להחזיר את היציבות הפוליטית לממשל בישראל. אולם, יציבות פוליטית צריכה להתכתב היטב גם עם יציבות כלכלית-חברתית.

אחד הנכסים הגדולים של הכלכלה הישראלית הוא ענף ההיי-טק, שרבים נוהגים לכנות אותו "הקטר של המשק". זאת, לאור העובדה שכמחצית מסך כל הדולרים שמוזרמים למשק, המהווים אוויר לנשימה, מקורם בענף זה ובהון האנושי שלו. בשלוש שנים האחרונות עשתה הממשלה הנוכחית מספר צעדים, שרמזו כי היא מבינה שתשתית הטכנולוגית של ישראל ותהליכי הגלובליזציה הם חלק בלתי נפרד מהתפתחות המשק והחברה. המיתון הכלל עולמי, קריסת המטבעות והכלכלות הגדולות באירופה סייעו להידוק הקשר בין תעשיית ההיי-טק לממשלה.

כך, למשל, הוקמה לראשונה בכנסת שדולה לקידום חברת הידע ותעשיית מערכות המידע בישראל, בראשותו של חבר הכנסת רוברט אילטוב, סגן יו"ר מפלגת ישראל ביתינו. אילטוב הצליח לרכז סגל לא מבוטל של מנהלים בתעשייה, אשר הגיעו מספר פעמים לכנסת וקיימו דיונים מועילים. בעקבות זאת, הוכנסו בתקציב המדינה הדו-שנתי מספר סעיפים שקשורים לעידוד ההשקעות, תיקון חוק המו"פ ועוד. אבל זה כמובן לא מספיק.

האתגר העיקרי שאותו מציבים התעשיינים – פתרון הידלדלות ההון האנושי בענף ההיי-טק, רחוק מאוד ממימושו. ראשי איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה – הן היו"ר היוצא יהודה זיסאפל והן הנוכחי אלישע ינאי, אמנם הגיעו להסכמות עם ראשי האוצר והתמ"ת לגבי מימון מסגרות של הכשרת צעירים מהפריפריה ללימודי מחשבים והנדסה, אך הן נשארו  על הנייר בלבד.

המציאות הגלובלית הלוטה בערפל השפיעה על היקף ההשקעות הזרות בישראל. רק אתמול (ב') פרסמנו פה את אזהרתו של ד"ר אראל מרגלית, מייסד ומנכ"ל קרן JVP, לפיה ענף ההיי-טק המקומי מתחיל לאבד גובה: על אף שהוא נחשב למגזר המוביל במשק הישראלי, חלקו היחסי בתל"ג וביצוא התעשייתי פחת. קרנות הון סיכון, המממנות העיקריות של סטארט-אפים חדשים, מתקשות לגייס כסף. ללא כסף – אין חברות סטארט-אפ, שהן הבסיס לענף.

אזהרתו של מרגלית מתיישבת עם דיווחים לא מעטים שפורסמו באחרונה, לפיהן תקציב ההשקעות של המדען הראשי, שאמור לתת ליזמים את החמצן הראשון בדרך אל החדשנות, קטן מדי. זאת, דווקא כאשר גל הביקושים לסיוע מהמדען הראשי עולה. זאת ועוד, התקציב הרשמי של המדען הראשי בישראל במגמת ירידה: התקציב של 2012-2011 היה נמוך ב-11% מהתקציב ב-2010. יש לקוות, כי תקציב המדינה לשנה הבאה יכלול תוספות משמעויות לתקציב.

אך הבעיה היא לא רק כספית. התעשיינים מתריעים על היעדר עתודה של מהנדסי העתיד. מזה כעשר שנים הפער בין מספר המהנדסים המסיימים כל שנה את לימודים לבין מה שהתעשייה צריכה עומד על כ-5,000 איש, כאשר החישוב לוקח בחשבון את כל המחזורים הקיימים ואת הסיכוי שלהם לייצר מהנדסים. אחד הגורמים המשפיעים על כך הוא כמובן היעדר השקעה בחינוך הטכנולוגי. בדו"ח האחרון של מבקר המדינה הועברה ביקורת על המספר המועט של המחשבים בבתי הספר, אבל לא נאמר דבר על כך שבשנת 2012 יותר ממחצית דור המחנכים בישראל לא מצויד במחשב נייד.

נכון, נעשו פעולות רבות בשנתיים האחרונות, לרבות הכרזתו של שר החינוך על תוכנית שנועדה להתאים את מערכת החינוך למאה ה-21 – אבל המציאות נשארה כפי שהיא. בפועל, החינוך הטכנולוגי מיישם תפישות שזמנן עבר. יתרה מכך: מרבית תלמידי ישראל עדיין לומדים בכיתות שבהם יש לוח וגיר. עם זאת, ישנן יוזמות של אנשי תעשייה וחינוך, המנסות לשפר את המצב הקיים. כך, לדוגמה, נולד המיזם "מחשב לכל מורה", בהובלתו של אורי בן ארי, לשעבר סגן נשיא לשיווק של נס טכנולוגיות.

פן אחר שהממשלה הנוכחית החלה לטפל בו היא שיפור השירות לאזרח. השר מיכאל (מיקי) איתן, המופקד על תחום זה, הספיק להניח את התשתית לתחילת הפעילות הרבה שדרושה בנושא. לא מדובר רק בטכנולוגיה, אלא בשינוי תפישות ארגוניות, ביעור הבירוקרטיה הרסנית והיכולת לספק שקיפות ומתן כוח לאזרחים. לכן, אין זה מפתיע שאחת ההחלטות המשמעותיות ביותר של הממשלה הזו היא הקביעה, כי המידע הוא רכוש הציבור. כעת, כל שנותר הוא ליישם זאת. יש לקוות שהחמצן שקיבלה הממשלה החדשה יספיק בכדי לקדם התהליך החשוב הזה.

השורה התחתונה: הממשלה חדשה-ישנה שקמה על קידוש הדגל היציבות הפוליטית, יכולה וצריכה להגביר את פעילותיה כדי לסייע ל-"קטר של המשק". זהו החמצן המרכזי של כלכלת המדינה, שבזכותו נוכל להתקדם מהר יותר.