להשקיע בדבר האמיתי

מקסין פסברג, מנכ"לית אינטל (Intel) ישראל, שהיתה בין הדוברים המרכזיים במליאת כנס איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה הבוקר (ג'), אמרה שאחד האיומים המרכזיים על תעשיית ההיי-טק הוא שימצאו פה נפט וגז. לא חלילה מפני שפסברג סבורה שזה לא טוב, אלא מפני שנפט וגז מסמלים יותר מכל את בריכת האשליות ששוחה בה החברה הישראלית מזה כמה עשורים. המדובר באותה הבריכה שהולידה את הרצון להקים את חברת הסטארט-אפ הבאה שתעשה אקזיט. זבנג וגמרנו…

אלישע ינאי – יושב הראש החדש-ישן של איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, ויהודה זיסאפל – יושב הראש היוצא, שפתחו את הכנס השנתי, דיברו שניהם על כך, כל אחד בסגנון שלו. ככלל, רוב הדוברים באירוע הדגישו שאין להם דבר נגד חברות הזנק ואקזיטים, אבל בסופו של דבר, צריכים להיות מחוברים למציאות. אקזיטים הם לא הדבר האמיתי. הדבר האמיתי הם אותם 25 מיליארד דולרים שמקורם בייצוא היי-טק שנתי. למרות זאת, חברות ההזנק מושכות אליהן כמחצית מבוגרי תחומי ההנדסה כל שנה. אך עם כל הפאר והסקסיות, הן מעסיקות רק מספר קטן של עובדים. השאר מועסקים על ידי התעשיות ה-"אמיתיות".

הבעיה המרכזית של שתי התעשיות הללו, המרכיבות את ענף ההיי-טק, הוא מחסור בכוח אדם. אם תרצו, זו תכליתו העיקרית של כל כנס שעורך איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה: להתריע על הבעיה הזו, שמהווה את החסם העיקרי להגשמת היעד אליו שואף האיגוד – הגדלת הייצוא ל-40 מיליארד דולרים.

אלישע ינאי, שחזר לכהן כיו"ר האיגוד אחרי ארבע שנות הפסקה, ניסה להיות אופטימי. הוא זרק לחלל האולם (שהיה מלא מפה לפה) ים של מספרים, שמראים איך בלי מאמץ מיוחד, ניתן להגדיל את הייצוא ב-2.5 מיליארד דולרים, כתוצאה מהוספת כמה מאות מהנדסים בכל שנה. ינאי יודע כי המצגות המדברות על מחסור בעובדים לא השתנו בהרבה מאז שעזב את התפקיד, אך מתוקף תפקידו ניסה בכל מאודו להיות ממלכתי, רשמי ואופטימי. הוא רוצה לשתף פעולה עם הממשלה ומקווה מאוד שהפעם זה יעבוד טוב יותר.

יהודה זיסאפל, שהעביר את השרביט לינאי, היה קצת יותר משוחרר בדבריו – בניגוד מוחלט לאופן שבו נהג כאשר היה בתפקיד. הוא הניח את הבעיה על השולחן: המחסור בכוח אדם חמור מאוד. מול 4,000 מהנדסים שמגיעים בכל שנה לתעשיית האלקטרוניקה, הולך וגדל קצב הפורשים באופן לא פרופורציונאלי. לכן, אמר, שאם הממשלה לא תתעשת ותשקיע בחינוך, לא יהיה מאיפה להביא את אותם מהנדסים חסרים.

אבל זה בעצם לא מדויק. זוהר זיסאפל – אח של, יזם ותעשיין בעצמו, האיר זווית מעניינת, גם אם קצת מטרידה. הוא סיפק נתון לדוגמה, שהפך לשיחת היום במסדרונות הכנס: 50% מתלמידי כיתה א' כיום הם חרדים וערבים. רובם ילכו למסגרות לימודים שבהן הם לא ילמדו את לימודי הליבה. הנתון הזה הפך להיות אתגר לתעשיית ההיי-טק, שלוטשת עיניים יותר ויותר להעסקת חרדים, בלית ברירה.

זיסאפל הציע שמדינת ישראל תפסיק את התמיכה בכל ילד מהמגזר החרדי שלא יילמד את מקצועות הליבה בבתי הספר היסודיים. בהנחה שהממשלות לא עושות משהו למען התעשייה חוץ מלדבר באוויר, זהו הדבר המינימלי ביותר שאפשר לבקש. יש לו גם בקשה נוספת: רצוי שאותם חרדים גם ישרתו בצה"ל או לפחות יעשו שירות לאומי, כדי שיוכלו להפוך לשותפים מלאים לתעשייה שרוצה להגדיל את הייצוא של המשק הישראלי ל-40 מיליארד דולרים במהירות רבה.

השורה התחתונה: בדיוק כמו בשנה שעברה, גם השנה דיברו תעשייני האלקטרוניקה והתוכנה על יעדי ייצוא ההיי-טק. על פי כל הסימנים, גם בשנה הבאה ידברו על אותו הדבר – ולא בטוח שהדרך ליעד תהיה קצרה יותר אז.