עובדי קבלן: ההבדל שלא קיים

סכסוך העבודה שהכריזה ההסתדרות, שבעטיו עלולה לפרוץ שביתה כללית במשק ביום ד', עוסק בנושא של עובדי קבלן. בניגוד למה שמנסים לצייר בתקשורת, המאבק של ההסתדרות אינו רק על עובדי הניקיון, השומרים או השליחים. שלושת המגזרים הללו באמת מהווים את המקרים החמורים ביותר של ניצול מחפיר של עובדים, שאינם נהנים מהזכויות הבסיסיות המוקנות בחוק. עם זאת, זוהי לא התמונה המלאה.

בענף ההיי-טק ישנם אלפי עובדים שמתייצבים מזה שנים לעבודתם במשרדי ממשלה, מחלקות מיחשוב ארגוניות וכדומה. הם נתפסים כעובדים לכל דבר, אולם בפועל הם מעולם לא פגשו את המעסיק הישיר שלהם – רובם לא יודעים אפילו איפה הוא יושב. נכון הוא שהעובדים הללו נהנים מכל התנאים שמצוינים בחוק, אבל הם מקופחים בכך שמנועה מהם שורה ארוכה של הטבות ותנאים שניתנים לעובדים "הרגילים" אותם הם פוגשים בעבודה מדי יום. הכירו את עובדי הקוסט-פלוס, או כפי שמכנים אותם ואת שכמותם: "גולגלות".

נכון, יש לא מעט מקרים שבהם יש הצדקה לשכור "גולגלות". למשל, בפרויקטים שהם קבועי זמן – כאלה שיודעים מתי הם מתחילים ומעריכים פחות או יותר מתי יסתיימו, אין הגיון בקליטת עובדים חדשים לארגון. אבל מה קורה כאשר אותם עובדים נשארים במקום העבודה, ומופלים לרעה לעומת חבריהם, שנהנים מהטבות והגנה מקצועית? כאן נחשפת החצר האחורית של הענף.

על פי נתונים שפרסמה בעבר פילת, ההפרשים בשכר בין עובד מן השורה בחברה עסקית או ציבורית לבין עובד קבלן, יכולים להגיע ל-2,000 ואפילו 3,000 שקלים, לא כולל הוצאות רכב והוצאות נלוות אחרות. פערי התיווך מגיעים לפעמים ל-20%, שכמובן גם אותם משלם העובד. בפרויקטים מסוימים בממשלה, שבהם נדרשת העסקת עובדי קבלן, משלמים לעובדים תעריפים נמוכים בהרבה ממה שמקובל בשוק, כאשר מרבית הרווח הולך לחברת הקבלן.

לפני שנתיים ניסתה הממשלה לצאת למכרז כוח אדם בתחום התוכנה, שעורר סערה ציבורית ובילה חודשים ארוכים בבתי המשפט. הרציונל של מחברי המכרז היה נכון: מצד אחד טענו, כי עובדי הקוסט-פלוס בממשלה מנוצלים ולא מקבלים את התנאים המגיעים להם. מצד שני, יש חברות שהתקורה שלהן – כלומר החשבוניות שהן מגישות לממשלה בכל חודש, גבוהה בעשרות אחוזים מהמשכורת של העובד. הכל חוקי, הכל על פי החוזה – אבל ההבדל בין אותם מנקים, שומרים ושליחים לבין עובדי המיחשוב בממשלה שעליהם נלחמת ההסתדרות, כמעט ולא קיים.

לפני קצת יותר משנתיים התאגדו כ-100 עובדי קוסט-פלוס במשרדי הממשלה. הם שכרו עורך דין פרטי והגישו תביעה ייצוגית נגד המדינה. התביעה שלהם היתה פשוטה: קבלו אותנו כעובדים מן המניין במשרדי הממשלה בהם אנו עובדים במשך שנים. בית הדין לעבודה קיבל באופן עקרוני את עמדת העובדים (מהלך דרמטי לכשעצמו) ו-"המליץ" לנציגי המדינה להיכנס עמם למשא ומתן. הדיונים נערכו בפיקוח של בכירי ההסתדרות ובראשם עופר עיני – יושב הראש, שרואה בעובדי המיחשוב דוגמה למכלול הבעיות שיש לפתור. הממשלה אמרה אמנם שהיא מוכנה לקלוט חלק מהעובדים, אבל בתנאים שאינם היו מקובלים על ההסתדרות, כמו למשל התחייבות מצד העובדים שלא לשבות.

השורה התחתונה: למרות שהממשלה מנסה לצייר תמונה שונה, עובדי הקבלן ומיקור-החוץ בהיי-טק הם חלק בלתי נפרד מהמאבק של ההסתדרות. בין אם תהיה שביתה כללית או לא, סביר להניח שבסופו של דבר יגיעו הצדדים לפשרה שתשפר את מצבם של עובדי החצר האחורית של ענף ההיי-טק.