העורף לא מוכן

תרגיל העורף "נקודת מפנה 5", ששיאו היה היום (ד'), תרגל ובדק רק פן אחד של מוכנות העורף לשעת חירום. יהיו תוצאות התרגיל אשר יהיו, כל מקבלי ההחלטות בדרג האזרחי והצבאי שישבו במתקן התת-קרקעי בירושלים שנחנך היום, יעשו שקר בנפשם אם ינוחו על זרי הדפנה, תוך התבססות על מסקנה מוטעית לפיה העורף אכן מוכן לשעת חירום.

המוכנות לשעת חירום כבר הפסיקה מזמן להיות עניין של יכולת האזרחים לרוץ למרחב המוגן הקרוב. רק לפני כמה ימים אמר השר האחראי על הגנת העורף, מתן וילנאי, כי במלחמה הבאה "ייפלו מאות טילים ביום על ישראל, מתקני הגז יעלו באש. צריך להתכונן למלחמה כוללת עם סוריה, חיזבאללה וחמאס".

וילנאי הוא לא היחיד שהשמיע התבטאויות שכאלה בשבועות האחרונים. הניסוחים משתנים, אך המשמעות פשוטה: צפויה לנו מלחמה שתימשך זמן רב – שבועות ואפילו חודשים. השאלה המרכזית תהיה מהי יכולתו של המשק להמשיך ולתפקד לכל אורך תקופת החירום. שהרי למי ששולח טילים לתל אביב או לחיפה יש שתי מטרות: האחת היא כמובן לזרוע הרס ולהרוג כמה שיותר, אך גם לשבש את מהלך החיים במדינה.

אזרח שיצא מביתו בשעת חירום והגיע למקום העבודה שלו, לא יוכל לעבוד אם מערכות המיחשוב לא תהינה מוגנות. מערכות מושבתות, פירושן השבתת רוב המשק בתוך זמן קצר. בנושא הזה אין לרשויות החירום בישראל פתרון. אין מתודולוגיה. אין כללי אצבע. הנחמה היחידה של ראשי המדינה, היא שהאחריות התאגידית בכל ארגון גדול שמכבד את עצמו והרצון שלו להמשיך לתפקד מסיבות עסקיות – הם שיצילו אותנו מקטסטרופה.

הנושא אינו חדש. בדיון שנערך בפברואר השנה בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בהשתתפות כ-100 מנהלי מיחשוב חברי פורום C3 של אנשים ומחשבים, אמר חבר הכנסת מאיר שטרית – יו"ר הוועדה, כי "ברור לי דבר אחד, חברים: מערכות המיחשוב לא מוכנות לשעת חירום. אני קובע את זה כעובדה".

ההיערכות של מערכות המידע לשעת חירום – או כל מקרה אחר שעלול לשבש את העבודה – מחייבת השקעה לא מעטה מצד הארגונים. למרבה הצער, בחלק גדול ממועצות המנהלים של ארגונים גדולים וחשובים, לא קיימת מודעות מספקת לחשיבות המוכנות הזו. בהיעדר רגולציה או הכוונה ממשלתית, נופלות בקשות של מנמ"רים לתקציבים בתחום על אוזניים ערלות. ה-ROI פה לא נראה לעין, ותסמונת ה-"לי זה לא יקרה" באה לידי ביטוי במלוא הדרה.

בשנה האחרונה הצליחו מנמ"רים רבים לשכנע את הארגונים שלהם לבצע את המינימום ההכרחי: אם לא להשקיע עכשיו במערכות גיבוי וחירום, אז לפחות תרגולים שוטפים, שבזכותם כל אחד מהעובדים יידע מה עליו לעשות בשעת חירום. יש גם ארגונים ששכרו דטה-סנטרים וחדרים ממוגנים מחברות אירוח שמחזיקות מתקנים מתחת לאדמה. עם זאת, רבים מהעובדים של אותם ארגונים לא ביקרו ולו פעם אחת באותו מתקן – ובעת חירום הם אפילו לא יודעים את המסלול שמוביל למתקן אם חס וחלילה לא יוכלו לעבוד בסביבה הקבועה שלהם.

באותו דיון בכנסת שהוזכר קודם, אמר ניסים בראל – יו"ר קומסק, כי "זה שיש לך הסכמי גיבוי עם גופים ענקיים זה בהחלט חשוב, אבל מה אתה עושה עם כח האדם? מה אתה עושה עם הנהלים? מי מפעיל את התהליך הזה?".

בעקבות אותו דיון, יזמה קבוצת אנשים ומחשבים כנס ראשון מסוגו בנושא המשכיות עסקית בעת חירום, BCP, שייערך ב-7 ביולי במרכז הכנסים אווניו שבקריית שדה התעופה, בהשתתפות ח"כ מאיר שטרית, זאב צוק – ראש רח"ל (ר"ת רשות חירום לאומית), חזי כאלו – מנכ"ל בנק ישראל, בועז דולב – לשעבר מנהל ממשל זמין, ונציגי חברות שונות, שיספרו כיצד בכל זאת המגזר העסקי יכול לקחת על עצמו אחריות על היערכות לשעת חירום – רגע אחרי שהעובדים בארגון יצאו מהחדרים המוגנים או המקלטים. ויפה שעת אחת קודם.

למידע נוסף והרשמה לכנס ההמשכיות העסקית