זריזות זה עניין של תרבות
עולם פיתוח התוכנה מתייצב במגרש שבו המפתחים פועלים בקצוות שונים של העולם ● התקשורת בין מרכזי הפיתוח היא רב-ערוצית, ותהליכי העבודה הם ממוקדים, מבוקרים ומשתלבים עם טרנדים כמו מיחשוב ענן ● סיפורו של ה-Agile
עולם פיתוח התוכנה, כמו עולמות הנדסיים אחרים, עבר מהפכות רבות בעשורים האחרונים – בעיקר בשיטות בהן חברות העדיפו לפתח תוכנה והדרכים שבהן העסיקו צוותי תוכנה. בעבר הרחוק רווחו שיטת ריכוז כל הצוותים במקום אחד, פיתוח בשיטת המפלים וראייה כוללת ובלתי ממוקדת של המוצר עצמו. כך, בעל המוצר שאותו היה צריך לפתח, המתין בסבלנות עד לתוצאה הסופית, תוך שהוא מתפלל שהכל יהיה בסדר.
בתחילת שנות ה-2000, בעקבות המיתון העולמי, החל עולם פיתוח התוכנה לגלות את מיקור-החוץ. הודו הפכה אז לשם נרדף לפרויקטי פיתוח בהיקפים עצומים – בעיקר כאלה שמקורם בארה"ב. עד מהרה, כל פרויקט שאפשר היה להוציא למיקור-חוץ, יצא מזרחה. הסיבות ברורות: כוח אדם זול ותוצאות ברמה גבוהה יחסית.
השנים חלפו. ההודים, הסינים ועובדים רבים במדינות אחרות במזרח, הבינו את הכוח שיש בידיהם והאטרקטיביות של מיקור-החוץ באזור הלכה ופחתה. הניסיון לימד שהבדלי התרבות, הזמן והשפה עדיין מהווים מכשול גדול בדרך להשלמתו המוצלחת של הפרויקט.
החלופה המודרנית יותר למיקור-החוץ במזרח היא צוותי פיתוח מבוזרים – פתרון שקיים כבר שנים רבות. הרעיון הוא פיצול פרויקטי פיתוח בין מרכזים שונים, תוך הטמעת תהליכי עבודה, תקשורת, לוגיסטיקה ועוד. התופעה מוכרת גם בארץ, במרכזי פיתוח של חברות בינלאומיות הפועלות בישראל ומשתפות את הצוותים בעבודות פיתוח שונות.
כאן התחוללה מהפכה נוספת, שמבוססת על תרבות ניהול ועל מתודולוגיות של עבודה בצוות. המדובר, כמובן, במהפכת ה-Agile. באופן מילולי או מילוני, פירושו של Agile הוא "זריזות". בתחום שלנו, מדובר בזירוז תהליך פיתוח התוכנה, שהוא דינמי מטבעו ולכן דורש שיטות ניהול ממוקדות יותר. ה-"אג'יליות" כוללת בין היתר תשובות לסוגיות כמו מה לכלול בגרסה הקרובה של התוכנה, מי יבצע מה, בקרה תקציבית על תהליכים בודדים ולא על כלל הפרויקט, איכות, מניעת באגים וכמובן שינויים ושיפורים – הסיוט של כל לקוח ומקור הכנסה לא רע עבור כל מפתח תוכנה, שיודע לגבות עצמו בחוזה מתאים המשפה אותו כראוי במקרים כאלה.
כיום, בעידן מיחשוב הענן, תפס ה-Agile תאוצה, כי הוא משתלב היטב במגמה הכללית: יעילות, חיסכון, מיקוד ופשטות. תחזית של גרטנר (Gartner) מסוף 2010 קובעת, שעד 2012 כ-80% מארגוני הפיתוח ישתמשו בכלים ובשיטות של Agile.
במפגש פורום מנהלי הפיתוח (SD) של אנשים ומחשבים, אמר אבירם אייזנברג – מנכ"ל איגנייט ומנחה הפורום, כי כבר כיום, כ-50% מארגוני הפיתוח עובדים במתודולוגיית Agile. לדבריו, חברות שעברו לשיטה זו חסכו לא מעט כוח אדם וגילו בדיעבד שהעובדים שהיו צריכים לעסוק בפיתוח – עסקו יותר מדי באדמיניסטרציה. זאת, כמובן, על חשבון הלקוח ששילם עד הדולר האחרון. כעת, הסביר אייזנברג, אותם ארגונים יכולים לקבל פרויקטי פיתוח במחירים תחרותיים יותר.
כאשר הולכים לשיטת ה-Agile צריך להכיר ביתרונות הרבים שלה, אך גם במגבלות שלה – שלא קשורים ישירות לשיטה, אלא נובעים מעצם העבודה המבוזרת. אחד הנושאים החשובים עליו יש לשים דגש, הוא שיטת התקשורת. כיום מקובל להשתמש במיילים, במערכות מסרים מיידיים או בוועידות חוזי. לכל אחת מהשיטות יש יתרונות וחסרונות. בארגונים מסוימים אוסרים על המפתחים להעביר מידע חשוב וחיוני באמצעות המייל. בארגונים אחרים, השימוש במסרים מיידיים נועד לשיחות סמול-טוק קצרות, כי הניסיון מלמד שישנם יותר מדי מצבים בהם דרושה התערבות טכנולוגית, שמקטינה את היתרונות במדיום הזה.
כך, דווקא בגלל הטכנולוגיה המתקדמת, התחזקה מגמת ה-Face To Face – מפגשים בתדירות גבוהה בין צוותים ממדינות שונות. אין ציפיות גדולות לגבי עצם עבודת הפיתוח, שכן כל אחד מהצוותים עושה את עבודתו במקום שלו. אולם היתרון במפגשי פנים אל פנים הוא הסרת המחסומים ויצירת ערוצי הידברות הדדיים – עובדה שבוודאי תורמת לשיפור המוצר.
השורה התחתונה: עולם פיתוח התוכנה מתייצב במגרש שבו המפתחים פועלים בקצוות שונים של העולם. התקשורת בין מרכזי הפיתוח היא רב-ערוצית, ותהליכי העבודה הם ממוקדים, מבוקרים ומשתלבים עם טרנדים כמו מיחשוב ענן. המדובר בתרבות חדשה שהולכת ותופסת תאוצה בקרב ארגונים בעולם שהולך ונעשה קטן יותר מיום ליום. בעולם כזה, מי שאינו זריז מספיק – לא יכול לשרוד.
תגובות
(0)