המורה, בוא נשחק במחשב

אחד הנושאים שזוכים לתשומת לב פחותה בתחום תיקשוב מערכת החינוך, הוא נושא משחקי המחשב המשולבים בלמידה. מרגע שהילדים נולדים, אנו נוהגים ללוות אותם במשחקים – בין אם פיזיים או ממוחשבים. נהוג לקטלג את משחקי המחשב כפעילות לשעות הפנאי, למרות שחלק גדול מהם כולל אלמנטים פדגוגיים מובהקים וחשובים. כך, למשל, משחקי מחשב מסייעים להכין את הילד לחיים, מלמדים אותו להתחרות, מראים לו איך להצטיין וגם איך להפסיד. המשחקים הללו לא בהכרח ילמדו את הילד פרקים בתנ"ך או בהיסטוריה, אבל יעניקו לו שיעורים חשובים שהוא לא יוכל בהכרח ללמוד בבית הספר.

יש כאן בעייתיות מסוימת: עולמו של ילד עד גיל חמש מורכב רבות ממשחקים שונים ומשונים, שמלמדים אותו שיעורים חשובים לחיים. אך כשהוא נכנס לכיתה א' – וזה ממשיך עד י"ב – הוא מגלה שמערכת החינוך משקיעה מאמצים רבים בלנתק אותו ממשחקים. גם הכנסת המיחשוב לכיתות הלימוד לא מתאפיינת בשילוב משחקים. בתחילת הדרך, כאשר הציבו מחשבים בכיתות, התפיסה הייתה שצריך לחסום את הגישה למשחקים באשר הם, כדי הילדים שיתמקדו בלימודים.

עם זאת, בשני העשורים האחרונים נפוץ טרנד ברחבי העולם, במסגרתו משולבים משחקי מחשב כחלק בלתי נפרד ממערכת הלימודים של בית הספר. לא, זה לא מחליף את מערך השיעור שהמורה רגיל להעביר, אבל יכול בהחלט להוות כלי עזר מרכזי ביותר להעשרת הידע של התלמיד – לא רק במקצוע המסוים, אלא באופן כללי. אנו חיים בעולם מרובה פלטפורמות, שבו הכל מחובר תמיד לכל. כך, אפילו מהנדס כימיה לא יכול לסיים את התואר שלו ללא כמה קורסים במדעי הרוח. אז מדוע למנוע מהתלמידים את המשחקים הללו?

השאלה המרכזית היא, למה זה קורה? את התשובות לכך ניסו לתת הבוקר (ג') המשתתפים בכנס השנתי של מכון מופ"ת – מוסד שעוסק במחקר ופיתוח תוכניות לימודים. באולם ההרצאות של מופ"ת לא ניתן היה למצוא אדם אחד שלא הסכים עם ד"ר עוזי מלמד – יו"ר פורום מופ"ת לתיקשוב בחינוך ובהוראה, שהציג בהרצאת הפתיחה שלו את כל הסיבות לשילוב משחקי מחשב מחנכים בשיעורים.

הפרדוקס הגדול של תיקשוב החינוך מתבטא בכך שעד שכבר נכנסו המחשבים לבתי הספר, הם התנגשו חזיתית במורים – בעיקר כי הם פגשו מערכת חינוך בלתי עדכנית ואנשי הוראה שפוחדים פחד מוות מהמחשב. תהליך החדרת מחשבים לבתי הספר חייב לכלול גם תהליך ארגוני בלתי נפרד, ליצירת ממשקי חיבור בין המורים לבין המחשב. כל עוד הפערים לא יסגרו, התיקשוב בחינוך יתקדם באופן איטי להחריד.

שר החינוך יוכל להשיק עד מחר מיזמי תיקשוב מתוקשרים, אבל תיקשוב איכותי בשטח לא יבוא יש מאין. הבעיה מתחילה ברגע שהמורה סוגר את דלת בכיתה ועומד מול התלמידים. לכן, כאשר מדברים על שילוב משחקי מחשב בחינוך, עשויים לחשוש מדילוג על דור של מורים ומחנכים, אולם במחשבה שנייה, אולי דווקא המשחקים הם שיהוו את הגשר בין המורה המסורתי לתלמיד המתוקשב.

גם כאן, כמו בהרבה תחומים לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. המצאי אדיר. משחקי מחשב המיועדים לשילוב בתהליכי למידה, הם התחום הצומח ביותר במיחשוב החינוך. כל מה שצריך לעשות הוא להחליף את הדיסקט אצל המורים ואלו שמנהלים אותם.