הפיכה בתוניסיה: הכוח של דור ה-Y

ההפיכה שעדיין מתרחשת בשעות אלו בתוניסיה תירשם בספרי ההיסטוריה של המדיה החברתית כמהפכה המוצלחת הראשונה שהחלה בעזרת האינטרנט. הפוסטים הרבים בפייסבוק (Facebook), הציוצים בטוויטר (Twitter) והמידע מוויקיליקס (Wikileaks), הצליחו כולם לעשות את מה שנכשלו בו בעבר אידיאליסטים אקטיביים רבים במדינות שונות: להוציא את ההמונים לרחובות. כעת מעריכים, כי האש הוצתה בדצמבר, כאשר דוכן ירקות של צעיר מובטל הוחרם על ידי הרשויות – פעולה שסימלה את ההחמרה במצב הכלכלי במדינה והיוותה את הקש ששבר את גב הגמל.

תוניסיה אינה מדינה דמוקרטית והפגנות ברחובות עיר הבירה, תוניס, אינו דבר שמקובל שם. עם זאת, המחאה הרימה את ראשה, לאחר שהמסר החל להתפשט כאש בשדה קוצים ברשתות החברתיות. יותר ויותר גולשים החלו להביע את מיאוסם מהמשטר הנוכחי, ובמיוחד מהנשיא שלהם, זין אל-עאבדין בן עלי, ששלט במדינה מאז 1987.

בניגוד לשליטים ערבים אחרים, הנשיא לשעבר בן עלי לא השקיע מאמצים בחסימת רשת האינטרנט או בהגבלתה. עובדה זו נוצלה היטב על ידי הדור הצעיר במדינה – אותו ניתן בהחלט לשיך לדור ה-Y, למרות שלא נולד בחלקו המערבי של העולם – ששולט היטב בכל הטכנולוגיות החדשות. אגב, סביר להניח שהיעדר המגבלות הטכנולוגיות במדינה נבע דווקא מאינטרסים כלכליים ולא אידיאולוגיים, שכן במשך השנים האחרונות זקוקה היתה הממשלה התוניסאית לתמיכה כלכלית מהמערב. בנוסף, גם כדי למשוך אליה תיירים, הסתובבו ראשי המדינה בעולם וניסו להציג את תוניסיה כמדינה נאורה וחופשית.

בנובמבר 2005 אירחה תוניסיה לראשונה את הוועידה העולמית של חברת המידע, שכללה משלחות מכל העולם – כולל מדינות שאין לתוניסיה קשרים איתה. בראש המשלחת הישראלית עמד סילבן שלום, אז שר החוץ בממשלתו של אריאל שרון. התוניסאים עשו כל מאמץ לספק לישראלים ולשאר הזרים חוויית אירוח נעימה. בדיונים השונים הדגישו נציגי תוניסיה עד כמה חשובה בעיניהם השקיפות – שהיא בין היתר תוצר ישיר של עקרונות ממשל זמין, שהיה הנושא המרכזי בוועידה. עם זאת, כל המשתתפים היו חכמים מספיק כדי להבין שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. למרות זאת, עצם העובדה שוועידה כזו נערכה על אדמת אחת ממדינות ערב, הפיחה תקווה בלב רבים שאולי משהו ישתנה בכל זאת.

באותו הכנס התגאו התוניסאים במערכות החינוך המתקדמות שלהם. הם לא סיפרו, למשל, שצעירים רבים יוצאים ממדינה כדי ללמוד בצרפת ובמקומות אחרים, והם אלו שלרוב מגיעים לעמדות ההשפעה הבכירות. הדבר בולט שבעתיים אל מול החרפת המצב הכלכלי הקשה בו מצוי מרבית העם, שאגר בתוכו זעם ושנאה אדירים. אך כנראה שהייתה בכל זאת אמת במה שהציגו בפנינו הנציגים התוניסאים, שכן החינוך הטוב יחסית שקיבלו הצעירים במדינה, חשף אותם לבלוגים ולרשתות החברתיות. מאחר שבתוניסיה אין תקשורת חופשית, החלו אותם הצעירים לנהל את המהפכה באמצעות הרשת. כך, בין היתר, הם קיבלו גם עידוד עקיף מלוחמי חופש ואידיאליסטים שונים מהמערב.

לאחר פעילות של כמה חודשים רצופים, הצליחו המהפכנים להוציא לרחובות את ההמונים. הרשת החברתית כמובן לא היתה הסיבה לכך, אלא הזעם והמצב הקשה, אבל מומחים שניתחו את דפוסי המהומות שאירעו ברחבי תוניסיה, היו תמימי דעים, כי ללא האינטרנט ספק אם ההפיכה הנוכחית היתה יוצאת לפועל.

לעובדה זו יש השלכות לא מעטות על הוויכוח המתנהל מזה כמה שנים בין חוקרים בתחומי מדעי המדינה והתקשורת, לגבי עד כמה הגלובליות שיוצרת הניו-מדיה יכולה לשנות משטרים ותהליכים במדינות לא דמוקרטיות. הניסיונות בתחום עד כה לא נחלו הצלחה מלאה. אומנם ההפגנות באיראן תועדו וסוקרו בכל בעולם, אך בסופו של דבר דוכאו ההמונים ברגל גסה על ידי השלטונות. ניסיונות דומים שנערכו במשטרים טוטליטריים אחרים לא צלחו גם הם. הרשת אמנם סייעה בארגון ובדיווח על מה שקרה שם, אבל בסופו של דבר השליטים הם שניצחו.

ד"ר אשר עידן, מומחה לרשתות חברתיות, מזכיר, כי צעירים היו אחראיים בעבר למהפכות רבות – למשל בצרפת, לסיום מלחמת וייטנאם ולתהפוכות שונות לאורך ההיסטוריה. אז, הוא אומר, עוד לא היו בידי המהפכנים אמצעי תקשורת משוכללים כמו שיש היום – ולמרות זאת הם הצליחו. "ההצלחה של ההפיכה בתוניסיה, לפחות כפי שזה נראה כעת, מלמדת כי דור ה-Y לא מאכזב – וכי בעזרת הטכנולוגיה, שמייצרת סוג אחר של בוחרים ומונהגים במדינות שונות, הבוחרים הם שקובעים את עמדותיהם. הם עושים זאת לא רק על פי מה שהמנהיגים מספרים להם, אלא גם על פי מה שהם שומעים ורואים במרחבים הציבוריים הווירטואליים. בוחרים אלו יודעים גם לסלק שליטים עריצים, שהנהיגו בעזרת כוח ועסקו במניעת מידע מההמונים. כך, העתיד תלוי בדור ה-Y ובכוחה של הרשת לפרוץ גבולות ולאומים".

ימים יגידו.