פרשת מודו: המוסדיים צריכים להסביר
לו הצעת החוק עליה דנים בוועדת המשנה של ועדת הכלכלה של הכנסת היתה עוברת לפני כמה חודשים, לא מן הנמנע ש-100 עובדי מודו לא היו צריכים לחפש עבודה היום ● לתשומת לב מדינת ישראל, שנדמה שעושה את המקסימום להבריח מפה יזמי היי-טק
הכנסת החלה לדון בימים אלו בהצעת חוק שתקל על גופים מוסדיים להשקיע בחברות היי-טק ישראליות. הדיון החל בוועדת המשנה של ועדת הכלכלה, בראשותו של חבר הכנסת רוברט אילטוב. הרציונל מאחורי החוק הוא, שלא יתכן שהמשקיעים היחידים בחברות היי-טק יהיו גופים מוסדיים מחו"ל, בעוד שגופים גדולים מקומיים, כמו קרנות פנסיה, חברות ביטוח וגופים יציבים אחרים – לא ישקיעו בענף בגלל "הסיכון".
כך, בעוד שהכנסת מתדיינת, נחשפנו בסוף השבוע לידיעה עצובה, לפיה דב מורן נכשל בגיוס הון עבור מודו (Modu). מורן פנה לבורסה, אך נתקל שם בקשיים נוספים בגיוס הכספים – בעיקר מגופים מוסדיים שהיססו להשקיע במודו, בגלל אותה רמת סיכון גבוהה.
למי שלא יודע, מודו כבר מזמן אינה חברת סטארט-אפ. יש לה מוצר, יש לה מערך מכירות, יש לה עובדים ואת כל שאר הדברים שחברה צריכה. האיש העומד בראשה הוא יזם מוצלח עם קבלות. אגב, מורן הוא יזם אמיתי לא רק בגלל הצלחותיו, אלא גם בגלל כישלונותיו. כיאה לכל יזם, הוא לא הסתיר מאיש את הכישלונות שהיו לו במימוש חזונו בעבר, אבל נטע אמון, כי הוא פה לטווח הארוך ואינו מחפש משקיעים רק כדי לעשות אקזיט וללכת הביתה. נזכיר שאקזיט הוא כבר עשה בעבר, ואילו היה רוצה, היה יכול לשבת בבית וליהנות מפרי עמלו.
אבל מורן המשיך לגלם את דמות היזם, שהיא כידוע דמות שלפעמים מצליחה – ולפעמים לא. מורן, כאמור, לא פנה לחו"ל – הוא לא הקים מרכזי פיתוח בסין והתעקש לשלם משכורות שקליות בימי השיא ליותר מ-200 עובדים. את חלקם, אגב, פיטר ואחר כך גייס. בסיפור הזה מורן מתגלה כמעסיק לא אופייני לתעשיית היי-טק – זו שמפטרת בבת אחת. הוא טרח להודיע לעובדיו מראש על הסיכון שהם לקחו. הרי אין ספק שעובד שמצטרף למודו לוקח סיכון גדול – לא פחות גדול מזה שלוקחים גופים שמשקיעים בחברות היי-טק.
אבל למרות הכל, הגופים המוסדיים הגדולים בשוק ההון בחנו את מודו והחליטו שרמת הסיכון בהשקעה גדולה מדי. אותם גופים משקיעים בשורה ארוכה של מיזמים בתחומים כמו נדל"ן, נפט ומיזמים פיננסיים – ובמיוחד במיזמים ששייכים לטייקונים ידועים שממנפים הלוואות מהבנקים על ידי שימשו באגרות חוב של הציבור הרחב. ואם המיזמים לא מצליחים? לא נורא. פונים לממשלה, לכנסת ולבנקים, ומקבלים פרישת חובות. אבל השקעה בחברה טכנולוגית שכבר יש לה מוצר ויכולת ביצוע – זה כבר לא. זה "מסוכן".
דב מורן אינו היזם הראשון שמנסה לגייס כסף ולא מצליח. הרי אי אפשר להכריח איש להשקיע. עם זאת, התחושה בקרב רבים בענף בסוף השבוע היתה, שהכישלון של מורן אינו רק שלו. זה היה כישלון של תעשיית ההיי-טק ואולי אף של המדינה כולה – שלא מצליחה לייצר כאן חזון ולהרים חברות היי-טק. למעשה, המסר המרכזי לאנשים כמו מורן, הוא "לכו מכאן, חפשו לכם מדינות אחרות ומשקיעים אחרים במחוזות אחרים". זוהי המציאות המעוותת שאנו חיים בה.
במשרד המסחר והתעשיה חייבים לנסות ולהציל את מצב הגיוסים החמור בתעשייה, שהרזרבות שלה הולכות ומדלדלות. הצעת החוק שהזכרנו בהתחלה נועדה לתת רשת ביטחון לאותם גופים מוסדיים שאם וכאשר יחליטו להשקיע בהיי-טק – המדינה תערוב לחלק מהכסף. הוויכוח בוועדת הכלכלה הוא על גובה הערבויות. יכול להיות שאילו הדיון היה מתקיים קודם וההחלטות על שינוי החוק היו מתקבלות בזמן, 100 עובדים בכפר סבא לא היו צריכים לחפש עבודה היום? מצד שני, במציאות של היום – למי אכפת?
ייתכן מאד שהמוצר של מודו עדיין אינו בשל, אבל זה לא בהכרח אומר שאין לו פוטנציאל. עם זאת, הטיעונים העיקריים שמועלים במאמר הם נכונים מאד. המדיניות הנוכחית מבריחה לא רק יזמים אלא גם מהנדסים - כך שבקרוב אנו עלולים לעמוד מול שוקת שבורה! סטודנט להנדסת חשמל - גם באוניברסיטאות המובילות - אינו יכול להיות בטוח היום שיוכל למצוא עבודה מתאימה עם סיום לימודיו (וגם אם כן, האם יוכל לקנות דירה?) הגיע הזמן שהסכנה החמורה לעתיד ההיי טק - וכל מה שכרוך בה (סכנה לכלכלה ולבטחון) - תהיה על סדר היום כל הזמן, ושקובעי המדיניות יפסיקו להתענג על מחירי הדירות והשקל החזק, כאידיקציה (שגויה לדעתי) לחוסן שלנו. ולסיום, האם השקעה במיזם נדל"ן באיזו עיירה נידחת בסין או במרכז אירופה באמת יותר בטוחה?
דב מורן גייס 100 מליון דולר והודה בעצמו בכשלון המוצר שלו. היו לו שני הזדמנויות עם המוצר הראשון (מודו 1) ועכשיו עם השני, הוא לא עמד בתוכנית העסקית שלו ולא בצפיות המכירות. לא צריך לזרוק את כספי הפנסיה של תושבי ישראל על מיזמים כושלים. המסר למורן הוא לא "לכו למקום אחר" אלא "תחזור עם מיזם מוצלח יותר ואולי נשקיע בו".
קשקוש. מר מורן פיתח מוצר שלא התרומם, לפחות לא בזמן ובכסף שהיה לו עד כה. ראיתי את המוצר בחנות של "באג". אי שם בתחתית המדפים. אתגרתי את המוכרים להסביר לי במה מדובר. הם לא ממש הצליחו להסביר, לא מה המוצר עושה ולא מה היתרונות שלו על פני חלופות בשוק. מר מורן עשה את ההיסטוריה והכסף שלו על מוצרי ה-DOK. ובצדק. הפעם הוא כנראה טעה, לפחות במבחן התוצאה. ואם כן המדינה וגופים אחרים היו משקיעים בו, בשם הציונות, ואז העסק היה נכשל? אז הם היו צריכים לתת הסברים הרבה יותר כואבים. לדעתי הפעם הם צדקו בהחלט בהימנעות מהשקעה.