אי- דמוקרטיה

השר הממונה על שיפור השירות לאזרח, מיקי איתן, הופיע השבוע בכנס מדענים וחוקרים שערכה המכללה האקדמית תל אביב-יפו, תחת הכותרת "IT במזרח התיכון". השר איתן העמיד בפני החוקרים והמדענים הרבים שהגיעו לכנס אתגר: הקמת רשת חברתית שתהווה אמצעי לחץ על הפוליטיקאים, ובאמצעותה יוכלו האזרחים להשפיע על השלטון בצורה דינמית יותר – ולא רק פעם בארבע שנים. "הרשתות החברתיות חוצות עמים, מעמדות, דתות ומינים – אולם עדיין אין בנמצא רשת אשר תצבור מספיק כוח והשפעה פוליטיים, ותכפה על פוליטיקאים מניעת שפיכות דמים", במילותיו של איתן.

אין ספק שדבריו של השר מעניינים ומקוריים. למעשה, הוא זורק אל שולחנם של המדענים רעיון לייצור פרדיגמה חדשה בכל הקשור לתפיסת העולם לגבי שלטון דמוקרטי. דמוקרטיה, מאז ימי אפלטון, היא שלטון העם. עם השנים, כאשר המושג מדינה שינה את פניו ובלתי אפשרי היה להביא את כל העם לטריבונה כדי לקבל החלטות, החלו לקום מוסדות שונים שאמורים לייצג את העם. כך התעצבה לה השיטה הדמוקרטית, שמקובלת עד היום בחלקים הנאורים של העולם. זו אמנם לא השיטה האידיאלית – שכן היא לא באמת מבטאת תמיד את רצון העם, אבל היא השיטה הכי טובה שיש לנו כרגע.

התפתחות הטכנולוגיה מעוררת לרצון מחודש מצד אוכלוסיות שונות לקבל את כוח ההכרעה. הם עושים זאת באמצעות מדיות אלקטרוניות שהחלו להיות זמינות בשני העשורי האחרונים – דוא"ל, פורומים, אתרי אינטרנט והצעקה האחרונה היא רשתות חברתיות ענקיות, דוגמת פייסבוק (Facebook). הגידול העצום שחל בשנה האחרונה בהיקף הגולשים ברשתות חברתיות, הוליד תופעות של מחאות חברתיות ופוליטיות שנוהלו בעיקר דרך הרשת. זה החל במקרים קיצוניים דוגמת ניסיונות ההפיכה באיראן, ובא לידי ביטוי חדשות לבקרים במדינות לא דמוקרטיות שמנסות לצנזר את הרשת, אבל קורה מדי יום גם במדינות חופשיות.

גם בישראל התופעה הזו צוברת תאוצה, ודי אם נזכיר את פעולות הסיוע והתמיכה למען גלעד שליט שמתנהלות בכל רחבי הרשת. אחד השיאים היה בשבוע שעבר, כאשר קבוצת מחאה ספונטנית שהוקמה נגד הזזת שעון הקיץ, הצליחה בתוך ימים לאסוף 300 אלף מצטרפים. קבוצות אלו מוכיחות שאכן הנגישות למדיה האינטרנטית הולכת ונעשית גדולה מיום ליום.

חברות עסקיות כבר למדו על בשרן מה עשויה להיות המשמעות של מייל בודד ומה כוחו של שיווק ויראלי. כעת מציע השר איתן לתרגם את הכוח הזה לכוח פוליטי שמשפיע ומשנה. זהו חלק מחזון הדמוקרטיה אונליין שעליו מדבר השר לא פעם, והוא גם חלק ממגמות שעליהן מדברים בפקולטות למדעי המדינה, שם משרטטים את אופי המשטרים הקיימים והעתידיים ודנים בצורת הבחירה של המנהיגים.

אבל השינוי לא יגיע בהכרח מהטכנולוגיה. המחאה המוצלחת נגד שעון הקיץ אמנם יצרה הרבה באזז, אבל לא הביאה לשינוי בהחלטתו של השר אלי ישי להזיז את המחוגים. אותו השר גם לא הושפע מהמחאה הציבורית נגד גירוש ילדי העובדים הזרים – שהתנהלה ברובה גם היא בעולם הווירטואלי. ישי אינו היחיד – ואסור לתלות את הסיבה לכך לכיפה שעל ראשו ולהשתייכותו לחצרו של הרב עובדיה יוסף. במקרה הזה, הדת אינה רלוונטית, כי יש לא מעט חובשי כיפות שהם מלכי הרשתות החברתיות.

כדי שרשת חברתית תשפיע על מנהיגים, דרושים קודם כל מנהיגים שבכלל חשופים לטכנולוגיה. בישראל, לדוגמה, יושבים נבחרים השייכים לאותו דור שלא נולד עם מקלדת ביד. לגבי חלק מהשרים שלנו, מחשבים וטכנולוגיה הם החמאה שעל הלחם ולא הלחם עצמו. רוצה לומר: אין חובה ואפשר גם בלי.

השר איתן נמנה על זן חריג – זן שמאמין בטכנולוגיה. האהבה שלו למחשבים החלה כבר לפני 20 שנה, כאשר החל בפעולות למיחשוב פעילות הכנסת. גם הפעילות שלו לרפורמה בשירות הציבורי נתפסת על ידי שרים וחברי כנסת כמשהו מוזר – חלקם ודאי חושב שזה אפילו מיותר. אבל מיקי איתן חולם על כך שיבוא יום ויקומו רשתות חברתיות שיהיו חברים בהן גם הבוחרים וגם הנבחרים, ובזכות הרשת הזו, אולי סוף-סוף נצליח להגיע להסכם שלום עם שכנינו, למרות המנהיגים הנוכחיים – שעל פי כל הסימנים לא מסוגלים להתעלות על עצמם ולהביא לפריצת דרך באזור. אינשאללה.