הפלוס של ה-ERP

תחום ה-ERP סובל בשנים האחרונות מתדמית של משהו שמיצה את עצמו. בישראל, כמו גם בשאר העולם, הטמיעו מרבית הארגונים הבינוניים והגדולים סוג כזה או אחר של מערכת ERP.

אותם הארגונים התגברו על כל מחלות הילדות, קיטרו על סיבוכיות, החזר השקעה וכדומה – ורובם נהנים היום מהיתרונות שמציעה העבודה עם ERP. התובנות שהחלו לצוץ הצביעו על כך שבשלבים הראשונים של הטמעת הפרויקטים ההסתכלות היתה טכנולוגית בעיקר. תפיסת העולם התמקדה ביישום של כלים שנועדו לסייע לארגון למצות את היעדים העסקיים שלו.

בשנים האחרונות החלו להביו כל יצרניות ה-ERP שכדי לממש את החזון האמיתי של ה-ERP – על המערכת להיות אינטגרטיבית ולהקיף את כל חלקי הארגון. את היעד הזה אפשר להשיג רק אם מכוונים לשני מוקדים מרכזיים: אנשים והטמעה.

זה היה המסר המרכזי של כנס ++ERP שנערך הבוקר (ג'). סימני הפלוס בשם האירוע נועדו לבטא את ההתבגרות של המערכות שמסופקות כיום בשוק. בכנס הופיעו בזה אחר זה נציגי חברות גדולות ובינוניות ממגזרים שונים בתעשיה, שהראו כיצד הם מצליחים להטמיע מערכות ERP.

במידה מסוימת, הכנס היה סיפור גאוותה של תעשיית ה-ERP כחול-לבן. כך, הסתבר, שהיתרון הגדול של החברות הישראליות טמון בכך שהן יודעות לגשת טוב יותר אל המשתמש אותו הן צריכות לשרת. כך, הן מימשו את החזון שהציג זיו מנדל – מנכ"ל משותף בג'ון ברייס הדרכה מקבוצת מטריקס, בכנס, לפיו תפקידה של מערכת ERP הוא לא לגרום לכך שהיא תעבוד אלא שיעבדו איתה.

על אותם ארגונים שהצליחו לגרום לעובדיהם לעבוד עם ה-ERP, נמנית חברת אמבר, המייצרת תערובת לבעלי חיים. פרויקטים מוצלחים נוספים הציגו החברות GES, לגין ועוד.

דרוש: אוצר

המגמה החדשה בשוק ה-ERP משתלבת היטב עם המגמה המרכזית השולטת היום בענף ה-IT כולו, כפי שהסביר זאת ד"ר ג'ימי שוורצקוף בתחילת היום. הוא תיאר את המערכות המסובכות שעושות כאב ראש למשתמשים, שבעבר רצו עוד ועוד מידע – אך היום רוצים רק את מה שהם צריכים ולא טיפה יותר. את הכמיהה הזו לראש שקט הקביל שוורצקוף לתופעה בה נתקל בנסיעתו האחרונה לניו-יורק, עת נסע לבקר את נכדו הראשון שנולד זה מכבר. בדרך לשם עצר במוזיאון גדול, כי אמרו לו שהאוצר הראשי של המוזיאון התחלף וכאשר האוצר מתחלף, כל המוזיאון נראה אחרת. אוצר, אמר מנכ"ל STKI, זה הגורם שבעצם מסדר לנו את החיים – הוא מחליט מה נראה וממה נתרגש.

גם בעולם הטכנולוגי יש כמיהה לאוצרים כאלו, הסביר. האוצרים יהיו אותן חברות – כמו למשל יצרני ה-ERP – שתדענה להגיש לארגונים את המינון הנכון בין טכנולוגיה למתודולוגיה וחשוב מכל: את האנשים שמאחורי המחשבים.

לסיכום, עולם ה-ERP הוא הדוגמה הטובה לכך שלטכנולוגיה אין זכות קיום אם לא חושבים על אחרון העובדים שצריכים להשתמש בה.