מלכודת דבש ושמה פרויקט Turn Key

הסכסוך המתוקשר בין נס למשרד המשפטים, שפרץ אתמול (ב') בכלי התקשורת, ייכנס למאגר הגדל והולך של סיפורים מעולם פרויקטי מיקור חוץ בתוכנה, המבוססים על מחיר קבוע מראש – פרויקטי Turn Key שלא מסתיימים כיאות.

הפרויקטים מתחילים בתנופה, בלחיצות ידיים ובקול תרועה, וביותר מרי מקרים מסתיימים בבתי משפט, או נכון יותר – לא מסתיימים בכלל. הנפגע הראשן הוא הלקוח, אותם משתמשים שזקוקים מאוד למערכת כזו, וכעת יהיה עליהם להמתין עוד זמן רב עד שגלגלי הצדק יסיימו את עבודתם. במקרה של משרד המשפטים, יש לכך השלכה תקציבית, שמן הסתם תעלה למשלם המיסים קצת יותר ממה שחשבו בתחילה.

הפרשה הזו מתגלגלת כבר כמה חודשים. כמה מהדמויות המרכזיות בפרשה אינן כבר בתפקידן: החוזה נחתם בתקופתו של שחר אפעל, אז נשיא נס ישראל, ורונן ברונר, אז מנמ"ר משרד המשפטים. מטעם המשרד הוביל את הפרויקט עו"ד אודי ניסימיאן, שנתמנה למנמ"ר המשרד עם פרישת ברונר. גם המנכ"לים של המשרד התחלפו, והמחלוקת התגלעה עם כניסתו לתפקיד של המנכ"ל הנוכחי, עו"ד משה שילה.

מעט רקע: אי שם ב-2005 החליט משרד המשפטים למחשב את מערך 1,500 הפרקליטים הפועלים במשרד המשפטים. אותה תקופה התנהל במקביל פרויקט נט המשפט (או במ"ה בשמו המוכר) – עבור הנהלת בתי המשפט. למרות שמדובר בשתי ישויות שונות הוצע שמערכת מיחשוב הפרקליטות תהיה על בסיס האפיונים שנעשו במערכת במ"ה והפרויקט יימסר לנס במודל של פרויקט Turn Key. הכוונה היתה נכונה וטובה: ייעול וחיסכון כספי.

מכאן והלאה, גרסאות הצדדים לגבי מה שקרה שונות ואף סותרות. במשרד המשפטים לא מסתירים את הזעם על נס. לדבריהם, כבר לפני שנה נס הודיעה, כי היא מתכוונת להפסיק את חלקה בפרויקט. נסיונות משני הצדדים למצוא מוצא – עלו בתוהו. במשרד המשפטים אומרים כי נס הציעה פתרון חלופי, של הקצאת כוח אדם ומעבר למודל אחר של תמחור, אולם במשרד דרשו שהפיצוי יהיה מגובה בכסף ולא רק במנוע התוכנה ובכוח אדם. במשרד הבינו, כי הפרויקט לא יסתיים כיאות, והחלו להכין תיק עב כרס נגד נס. בינתיים מונה ניסימיאן כמנמ"ר במקום ברונר. הצדדים ניסו למצוא פשרה, מתוך רצון שלא להגיע לעימות. במשרד המשפטים דבקים בגרסה לפיה הם עיכבו את הגשת כתב התביעה, כדי למצות את ההליכים של מו"מ.

בנס טכנולוגיות לא חותמים על כל פרט ממה שהמשרד טוען, אבל מעדיפים שלא להתעמת עמם. גורם בנס הסכים לומר את הדברים הבאים: פרויקט תנופ"ה היה אמור להיות על בסיס במ"ה ולא פרויקט עצמאי, עם התאמות שונות. אלא, אומרים שם, לצערנו הרב משרד המשפטים החליט להתנער מהסכמה זו. כך, נוצרה סביבת עבודה בלתי אפשרית, שבה לא היה סיכוי להגיע לסיום הפרויקט, למרות מאמציה הכנים של נס ללכת לקראת הלקוח. נס, נטען, כהרגלה, אף הציעה הצעות מרחיקות לכת. מאחר ומשרד המשפטים הודיע חד צדדית על ביטול ההסכם, לא נותרה ברירה אלא ללכת לערכאות. "אם המשרד אכן לא היה מרוצה מהפרויקט, מדוע לא ביטל את החוזה לפני שנתיים?", שואלים בנס.

יש להניח שגם כאן יכפו על הצדדים פשרה, כפי שבתי משפט אוהבים לעשות במקרים שכאלו. אןם זה מה שיקרה, לאור מערכת היחסים העכורה שנוצרה, נראה כי גורם אחר יצטרך להשלים את המשימה.

הלקח הברור

יש כאן לקח ברור, שכבר הוכח בעבר, ובכל פעם מקבל משנה תוקף: פרויקט Turn Key הוא מסוג הפרויקטים שיש בהם פוטנציאל אדיר למחלוקות ולפיצוצים מצד שני הצדדים: הספק והלקוח. לכך מסכים גם ד"ר נחמן אורון, יועץ אסטרטגי בכיר למשרדי ממשלה. לדברי אורון, המסקנה היא שצריך ללכת בשלבים, למצות היטב את תהליך האפיון, להגיע עד לרמות הפרטניות ביותר, ואז להחליט על מודל התימחור. המלצתו למשרדי הממשלה, היא להיזהר בכניסה לפרויקטים כאלו, למרות הפיתוי הרב שיש בהם.

לתובנה הזו שותפים כיום לא מעט ספקים, שחוו על בשרם את הטעם המר של פרויקט Turn Key. זוהי מלכודת דבש מסוכנת.

ומילה על מיקור חוץ. התחום ידע עליות ומורדות. בשנים קודמות, בתחילת המיתון הקודם, זה היה אחד הנושאים החמים ביותר בענף. ארגונים גילו את הקסם שביתרונות מסירת פרויקטי פיתוח וניהול לגורמים חיצוניים. גם את החסרונות ראו, אבל לא ייחסו להם משקל רב מדי. במהלך השנים הצטבר ניסיון רב. יותר ויותר פרויקטים הסתיימו בצורה לא נעימה. החלה התובנה שאולי הקסם שמאחורי פרויקטי מיקור חוץ, אינו אמיתי. או אז ארגונים החלו לחזור ולפתח פרויקטים אצלם בבית. המיתון שפרץ בשנה שעברה, החזיר למרכז הבמה את העיסוק בפרויקטי מיקור חוץ. הצורך בהתייעלות, חיסכון בהוצאות וניתוב השקעות לדברים ממוקדים, לצד הצורך לעמוד בקצב שינויי הטכנולוגיה – הפך לאטרקטיבי. ויש האומרים כי היסה לכך שונה: נוצר אמון מחודש בין הלקוחות לבין הספקים, ושני הצדדים התבגרו. הפרשה החדשה של נס ומשרד המשפטים, מצמצמת את הרייטינג של מיקור החוץ.