לכו להצביע!

מדינת ישראל הולכת ביום ג' לבחירות, כשקרוב למיליון איש אומרים שהם טרם החליטו. חלק מהם יבטאו את חוסר ההחלטיות שלהם בהצבעת מחאה תורנית, כשהפעם זה יהיה עבור אביגדור ליברמן. כזכור, בבחירות לפני שנתיים היו אלו הגמלאים, שבכלל לא חלמו שהם הפתעת הבחירות, ובבוקר שלאחר הסקרים התעוררו כמה פנסיונרים וגילו שלעת זקנה הם יהיו שרים בממשלת ישראל.

אף אחת מהבעיות הקשות שעומדות על הפרק, לא עמדה בבחירות אלו למבחן. אפילו הנושא הביטחוני, שצף מחדש בעקבות אירועי עופרת יצוקה, כבר לא מחזיק מים. הקסאמים ממשיכים ליפול, ואפילו תושבי הדרום,הקורבנות האמיתיים של הסיפור הזה, כבר לא משוכנעים בקריאה הצודקת שלהם ערב המבצע לצאת לפעולה בעזה ולחסל את החמאס. החיסול לא ממש נראה, והשקט, אם יבוא, זמני בלבד.

אפשר ללכת להצביע אם נבין ונשכנע את עצמנו שאנו לא בוחרים ממש מחר ראש ממשלה. זו אשליה. אין בישראל בחירות אישיות. הבחירה מחר היא במפלגה שתנהל מו"מ קואליציוני עם יתר השותפות שיזכו במספר קולות דומה – אבל לא מספיק כדי להרכיב ממשלה.

לכן, כאשר הולכים להצביע, חשוב לדעת מה הן הבעיות הבוערות ביותר שהממשלה החדשה – כל ממשלה – תצטרך להתמודד איתן בבוקר הראשון לאחר השבעתה. על סדר היום יהיה המשבר הכלכלי והמשבר החמור בענף ההיי- טק הישראלי.

הממשלה הבאה ואלה שיבואו אחריה, תצטרך לעסוק בהיי-טק, טכנולוגיה וחינוך – הן בהיבט של פתרונות מידיים לכיבוי שריפות ומניעת קריסה אמיתית, שתשפיע על כל המשק, והן בהיבט של תוכניות לטווח רחוק. גם בנושאי חינוך מרבית המפלגות הציוניות מבינות, כי אי אפשר להמשיך כך וחייבים לעשות משהו. שרת החינוך היוצאת, פרופ' יולי תמיר, ניסתה להתחיל רפורמות מסוימות, אבל, לצערה, לא הצליחה בכולן מסיבות שונות. תמיר עוזבת את המשרד וכנראה לא תשוב אליו (גם אם העבודה תפתיע ותרכיב את הממשלה). השאלה מי יעמוד בראשות המשרד תשפיע, מן הסתם, על אופי השינויים שיבוצעו.

לכן, אם אתם בין המתלבטים האם ללכת להצביע או לא, קחו בחשבון שכל קול שלכם עלול להשפיע על הרכב הקואליציה, שתהיה בתוך זמן קצר ממשלת ישראל. עם כל הסלידה והציניות שאנו מייחסים לפוליטיקאים שלנו, עדיין ממשלה, שרים וחברי כנסת יושבים בצמתי קבלת החלטות שיכולות בהחלט להשפיע על אופי החיים שלנו, לטוב ולרע.

בשורה התחתונה: ההתלבטות הרבתי של מאות אלפי המצביעים היא טבעית ומובנת, אבל אסור שהיא תוביל לכך שכל המהססים ישבו בבית. אי החלטה אינה החלטה, אלא בריחה מהמציאות. במדינה דמוקרטית לאזרחים יש פעם בארבע שנים (בישראל, למרבה הצער, זה פעם בשנתיים) הזכות לקבוע מי ינהל את ענייני המדינה שלו, בנושאים אקוטיים שבכלל לא שייכים לימין ושמאל. הנושאים הללו הם שייכים לסדרי עדיפויות וכוח סמכותי שיש לממשלה לבצע ולהעביר החלטות בכנסת. לכן, בשורה התחתונה: ביום ג' לכו להצביע ואל תשימו פתק לבן.