הממשלה ללא מנמ"ר, אבל למי אכפת?
שלושה חודשים עברו מאז שכרמלה אבנר, ראש מטה התיקשוב הממשלתי, זרקה את הפצצה והודיעה כי הולכת הביתה - ודבר לא נעשה ● רז הייפרמן מונה לממלא מקום זמני, אולם ידיו קשורות ונראה כי גם לבא אחריו יהיה קשה לפעול לאור הנפשות הפועלות בכנסת ובמשרד האוצר ● לידיעת הקורא בנימין נתניהו
ממשלת ישראל, החל מסוף חודש דצמבר, תתפקד ללא מנמ"ר ממשלתי מרכזי. זאת בעקבות כניסתה לתוקף של הודעת ההתפטרות של כרמלה אבנר, שהודיעה על פרישתה מהתפקיד בחודש ספטמבר האחרון. רז הייפרמן, מנהל חטיבת מערכות ושירותים רוחביים במטה התיקשוב הממשלתי, מונה על ידי הממשלה לממלא מקום זמני. אלא שבאופן טבעי, האחרון נמצא בסיטואציה בה טווח קבלת ההחלטות וביצוען מוגבל למדי.
שלושה חודשים עברו מאז שאבנר זרקה את הפצצה והודיעה לשר האוצר, יאיר לפיד, כי הולכת הביתה, אולם דבר לא נעשה. מישהו שם בקריית הממשלה חושב לתומו, כנראה, כי אם את המחליף לנגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, מצאו רק אחרי כמה סבבים ותשעה חודשים ארוכים, אז אולי זה גם בסדר שאיוש תפקיד ראש מטה התיקשוב הממשלתי יכול להמתין זמן כה רב. דבר לא בוער.
אבל האמת היא שההנושא בהול. התיקשוב הממשלתי עומד כיום בפני פרשת דרכים. התיקשוב הממשלתי פועל בתקופה קריטית ביותר. זוהי תקופה שבה הממשלה צריכה להחליט החלטות בעלות משמעויות ומהלכים אסטרטגיים. מהלכים אותם החלה להוביל אבנר עם אנשיה המצוינים. נזכיר רק כמה אתגרים חשובים שבפני ניתב התיקשוב הממשלתי: המעבר לענן, כניסת העולם הנייד, ההיערכות לחירום, המגננה מפני מתקפות סייבר, DRP ועוד. אלו הן מטלות רוחביות, שרק מנמ"ר ברמת ראש מטה התיקשוב הממשלתי, עם כל הסמכויות האפשרויות, יכול להניען בתוך הממשלה.
הממשלה היא גוף גדול, מסורבל, עתיר בירוקרטיה, עתיר מוקדי כוח ארגוניים, פוליטיים ואישיים. מערכות המיחשוב והמידע מתמודדות תמיד מול גורמים אלה. פרויקט המרכבה, שסיומו רחוק מהעין, לא ייחשב לעולם כפרויקט מוצלח, אם הנהלות המשרדים והשרים הממונים עליהם לא ייקחו אותו ברצינות וישדרו מסר ברור לעובדים: זה הפרויקט שאתם צריכים להילחם עליו. כך גם בפרויקטים מרכזיים נוספים.
חוסר בעצמאות
אחת הסיבות שאבנר החליטה ללכת היא בשל העובדה שהיא לא קיבלה עצמאות, בניגוד למה שהובטח לה. אם מטה התיקשוב ממשלתי ימשיך להיות עוד מחלקה במשרד האוצר, אז באמת שאין בו צורך. אם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהאיץ בשר האוצר דאז ד"ר יובל שטייניץ להקים את מטה התיקשוב, לא ידחוף ויקדם את התהליך של מינוי ראש מטה תיקשוב, אזי רק רע ייצא מכך. אם נתניהו לא ייתן לראש מטה התיקשוב החדש את כל הגיבוי, אז בעוד שנה, או שנתיים, יקום שוב ראש המטה, ידפוק על דלתו של שר האוצר, ייכנס ויאמר לו: "מצטער אדוני, אף אני לא יכול לעבוד".
בעל התפקיד החדש שייבחר, אם וכאשר בעוד חודשים רבים, חייב להיות בעל חושים פוליטיים, פנים ארגוניים. הוא חייב להכיר את עבודת הממשלה על בוריה ולדעת לתמרן בין המחלקות והמחלוקות. אבנר הגיעה מהמגזר העסקי, מהשוק הפרטי. שם, הקודים העסקיים ותהליכי העבודה שונים לגמרי מאלה של הממשלה. ועדת האיתור שבחרה באבנר, רצתה ליצור מהפכה בתרבות העבודה של הממשלה. היא רצתה להחיל עליה תרבות עבודה של המגזר העסקי. במבחן התוצאה, המהלך הזה נכשל.
נראה כי עכשיו הגיע הזמן לערוך חשיבה מחדש ולהתאים את המועמד לסביבת העבודה של הממשלה – טובה או רעה ככל שתהיה. כי לפני שמשנים תרבות ארגונית, צריך קודם כל להכין את הארגון לאתגרים הטכנולוגיים החדשים, ואת זה יכול לעשות רק מפקד עם סמכויות ויכולת תכנון וביצוע.
אבל לא צריך לשגות באשליות. הממשלה מתפקדת כבר כמה חודשים ללא מנמ"ר בפועל, למרות שאבנר המשיכה לעבוד וגם הייפרמן, מן הסתם, יעשה ככל שיוכל. לא נראה שהמציאות הבעייתית הזו מטרידה מישהו מהקברניטים. כעת ממתינים למועמדים החדשים. אלה, יש להניח, יעמדו על שלהם ויסרבו להיכנס לתפקיד ללא קבלת הבטחות בכתב, חתומות בהתחייבות ממשלתית, על מידת עצמאותם. עד אז, התיקשוב יכול לחכות. למי אכפת?
תגובות
(0)