השבוע שהיה

הארץ רועדת

השר להגנת העורף גלעד ארדן חשף אתמול (ד') בדיון בכנסת כי בשבועות האחרונים ישראל חוותה לא פחות מ-19 רעידות אדמה. רק ארבע מהן היו בעוצמה שהורגשה בקרב התושבים, בעיקר בצפון, והיתר היו באזור אילת ובעוצמה חלשה.

זו הפעם השלישית השבוע ששרי הממשלה מתייחסים לנושא זה, והתחושה היא שאנו עומדים בפני אסון כבד, שאיש לא יכול לנבא מתי הוא יבוא. באופן טבעי התרחישים, ההמלצות והפתרונות שניתנים על ידי גורמי הממשלה עוסקים קודם כל בהצלת חיי אדם.

אבל לאסון כמו רעידת אדמה יש גם השלכות רבות אחרות, בהנחה שכולנו נישאר בריאים ושלמים. אחת מהן היא ההתאוששות ושיקום הנזקים שייגרמו למבנים השונים. מצבם הפיזי של רבים מהם הוא בכי רע. בתוכם יש תשתיות מיחשוב, תקשורת, אינטרנט ועוד. התאוששות מרעידת אדמה מחייבת פתרונות של גיבוי ואחסון, תוכניות עדכניות להמשכיות עסקית, DRP, מבנים חלופיים, שירותים שלא ייפסקו למרות ובזמן האסון, וכן הלאה.

למרות שדוברי הממשלה לא התייחסו לכך, הרי ברור שהכל קשור בהכל. צודק יגאל שניידר, מנכ"ל אלכסנדר שניידר, שאמר בראיון לאנשים ומחשבים כי כל תחום ההיערכות והתאוששות מאסון אמור לגעת בכיס של הארגונים, של בעלי העסקים, של בעלי המניות בחברות הציבוריות והלאה.

חלק גדול מפתרונות אלו מצוי בדטה סנטרים של הארגונים. האם כולם מוגנים כהלכה? האם מישהו פעם בדק מה קורה כאשר מתרחשת חס וחלילה רעידת אדמה במרכז הארץ ובאזורי המע"ר (ר"ת מרכזי עסקים ראשיים)? האם מקומות העבודה החלופיים שנשכרו לשם כך מספיקים לכולם? לצערנו, העניין המדאיג ביותר הוא שכולם יודעים את התשובה.

ישראל אינה מוכנה כהלכה לאסון מסוג רעידת אדמה, כמו שהיא אינה מוכנה לאסון שנגרם ממתקפת סייבר או טילים. זאת ועוד, מרבית הארגונים ממשיכים להיות אדישים למצב. כך זה קורה בשעה שהמנמ"רים, מנהלי התשתיות ומנהלי אבטחת המידע חשים את המציאות הזו היטב על בשרם.

השבוע עוד נמשכו הדיונים על מלחמת יום הכיפורים. היו כאלו שאמרו שגם בהערכות לאסונות כמו רעידות האדמה אנחנו לא מוכנים, בדיוק כפי שלא היינו מוכנים לפני 40 שנה. הכתובת הייתה על הקיר, אלא שלא היה מי שיקרא אותה בקול רם. הלוואי שאותם אלו שחושבים כך, טועים.

המבקר, ממשל זמין ומה שביניהם

לא רחוק מנושא זה: חבר הכנסת אמנון כהן, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, עסק בעניין משיק. הוועדה זימנה את ראשי ממשל זמין, כרמלה אבנר ואופיר בן אבי, כדי לקבל תשובות על הדו"ח החמור של מבקר המדינה. המבקר התריע על ליקויים חמורים בנהלי אבטחה של הממשלה, ובעיקר מתח ביקורת על חוסר היערכות של המדינה למצבי חירום.

אחת הבעיות הבולטות בישיבות של ועדות כנסת אלו, כמו גם דו"חות מבקר המדינה, היא  שהן מעוררות הד תקשורתי ציבורי במשך מספר ימים – ואחר כך כולם ממשיכים בשגרה. הבקרה על תיקון הליקויים חלשה מאוד, שלא נאמר לא קיימת.

תפקידה של הכנסת הוא לעקוב, לבקר ולהצליף בשרים האחראים. הכנסת צריכה לעקוב מקרוב ולבדוק כיצד הממשלה מטפלת בליקויים אלו, כיצד היא מעצימה את סמכויות מטה התיקשוב הממשלתי אל עבר המשרדים ומביאה את הקריטיות שלהם אל פתחם של השרים והמנכ"לים שלהם כל עוד הם בתפקיד.

היערכות לשעת חירום בתחום תשתיות המיחשוב היא לא פחות קריטית מהיערכות למלחמה פיזית. עד שלא נבין זאת, נמשיך להמר על המזל שלנו ונקווה שרעידת האדמה הבאה תפסח עלינו.

האתגרים החדשים של מנמ"רי הרשויות

מנמ"רי הרשויות בהן חל מהפך שלטוני ביום ג' האחרון נמצאים בפני אתגר מעניין: עליהם לעורר מודעות בקרב ראשי הערים החדשים בדבר חשיבות ההשקעה בטכנולוגיה, במערכות מידע והמיחשוב. חלק מהמועמדים עשו שימוש במדיה החברתית וברשתות חברתיות שונות. הם הגיעו לכך לאחר עבודה מאומצת של חלק מהמנמ"רים, ששכנעו את הבוסים הקודמים שלהם עד כמה קריטי תפקיד מערכות המידע וכמה חיוני הוא תפקידם. בחלק מהרשויות הדבר הזה לא היה מובן מאליו לפני חמש שנים.

תפקידו של המנמ"ר ברשות המקומית שבה התחלפו ראשי הערים הוא לוודא שתחום ה-IT לא יידחק הצידה. אין מדובר רק במיחשוב עבודת הרשות, אלא בפעילות שלה כלפי האזרחים, השירות שהיא נותנת לתושביה, השקיפות, וכמובן – השקעה בחינוך למדעים.

זו גם יכולה להיות שעתם הגדולה של מנמ"רי הרשויות. אולי הם יצליחו להתקרב לצמרת הרשות וללמד את ראש העיר החדש, כי בלי מערכות מיחשוב וטכנולוגיה הוא לא יכול להצליח.