המאבק על אינטרנט חופשי

גוגל (Google) פרסמה אתמול (א') נתונים מדאיגים על הנסיונות של ממשלות להגביל את חופש הביטוי באינטרנט, ולהטיל צנזורה על התכנים המתפרסמים באתרים במדינות שלהן. ענקית החיפוש וחברות אחרות מפרסמות דו"ח שקיפות בנושא, המאיר באור לא מחמיא מדינות רבות שעושות כל שביכולתן לשלוט על התכנים ברשת. כך, בחודש מרץ האחרון, פרסמה מיקרוסופט (Microsoft) דו"ח מפורט ובו נתונים על בקשות של רשויות אכיפה לקבל מידע, למנוע מידע ובעיקר לסנן מידע. זו אינה צנזורה ישירה, אלא מניעת גישה מאזרחים לתוכן בתחום שיפוטן – טקטיקה שמדינות רבות נוקטות בה.

ממשלות רדיקליות, כמו גם עריצים, משקיעים לא מעט מאמצים כדי להגביר את הסינון. דוגמה לכך היא פיתוח תוכנות שמונעות שימוש בכלים כמו VPN, שיודעות לזהות נסיונות של גולשים לעקוף את החסימות הטבעיות ולגלוש במרחב הגלובלי של הרשת. ממשלות אלה מתעניינות בעיקר בתכנים פוליטיים חברתיים, וענייני מוסר על פי הקודים האתיים הרצויים לה. כיום, בכל מדינה יש תשתיות סלולריות לטלפונים חכמים, שבעזרתן גולשים האזרחים. קשה מאוד לחסום תשתיות אלו, אולם במדינות מסוימות נעשים מעקבים אחר משתמשים, כולל מעצרים פיזיים.

עיקר הבעיה היא ההתערבות של ממשלות החוששות מכוח הרשת, וביתר שאת מהעוצמה הגוברת של הרשתות חברתיות דוגמת פייסבוק (Facebook) וטוויטר (Twiter). הפוטנציאל הנפיץ של כוח ההמונים מייצר סיטואציה לפיה שליטים כבר לא שולטים על המידע שמגיע לאזרחיהם, ולמעשה גם לא ברור להם מה ידוע לאזרחים או לא. בבת אחת מאבדים שליטים אלו את אחד ממוקדי הכוח המרכזיים שלהם.

בשנת 2006 פרסם הארגון עיתונאים ללא גבולות רשימה של מדינות שנחשבות למובילות בנסיונות צנזורה על הרשת. בין המדינות שמככבות ברשימה ניתן למצוא שמות כמו בלארוס, סין, מצרים, איראן, צפון קוריאה, וייטנאם ועוד. הרשימה לא השתנתה, למעט מדינות נוספות שהצטרפו לכבוד המפוקפק. בדו"ח השקיפות האחרון של מיקרוסופט גילינו שגם מדינות הנחשבות לנאורות נכנסות לקטגוריה הלא מחמיאה של מדינות התומכות בצנזורה. כן, מדינות מערביות ודמוקרטיות לכאורה.

המועצה לזכויות האדם שיחררה ביולי האחרון מזכר הקובע שהזכות לחופש ביטוי באינטרנט היא זכות בסיסית. המזכר זכה לתגובות רבות בכל העולם, בין ביתר בקרב מדינות ה-OECD, שחתמו עליו – להוציא את ישראל, שעשתה זאת מסיבות שטרם נחשפו נכון להיום. מנגד, פרסם ארגון הטלקום הבינלאומי החלטה לפיה מותר לממשלות לנקוט מדי פעם בצעדים של חסימות אתרים, במקרים בהם יש חשש לפגיעה במדינה. ההחלטה עוררה זעם רב בקרב שוחרי החופש ברשת, אבל נראה שיותר ויותר ממשלות מנצלות את החולשה של ארגון ה-ITU כדי להכביד את ידם על ספקיות האינטרנט הפועלים בתחומם.

בשירות הצנזורה: צווי בתי המשפט
אחד הכלים היותר פופולריים להציק לחברות אינטרנט הם צווי בתי משפט. בכל מדינה, כולל בישראל, יכולות רשויות החוק לפנות לספקיות ולבקש כתובות IP – אם זה לצורכי חקירה או הגנה על גולש. גוגל מתגוננת מפני מצבים אלו, והודיעה כי אין מצב שהיא מוסרת תכני גולשים לגורם חיצוני. לטענתה, המידע מוצפן בחלקו, ורק המשתמש יכול לפענח אותו על יד קוד שלו. לא כך מצבן של ספקיות אינטרנט הפועלות בשטח ישראל. עד כה, הן נדרשו לספק מידע על רקע פלילי, ביטחוני ופדופיליה. לכאורה, בידי השלטונות תמיד קיימת האפשרות לדרוש הורדת תכנים או סינונם, אך אלו הם לא מקרים תדירים. הגולשים, עם זאת, מצויים בעמדת נחיתות – למרות הכוח העצום שלהם.

המסקנה הישירה היא שאסור לנוח על זרי הדפנה. ממשלות כבר לא ממהרות לסגור את השאלטר, אבל יעשו הכל כדי למרר את חיי הגולשים. גם בישראל הדמוקרטית קיימים עדיין יותר מדי כלים בידי מתנגדי החופש, כך שיוכלו לשים יד על השאלטר של האינטרנט. מן הראוי שהלוחמים למען החופש ברשת לא יירתעו – ויציפו את הנושא בכל מקום אפשרי.