בן חורג ושמו מהנדס תוכנה

בין המקצועות היותר מוכרים בתחום מדעי המחשב הוא הנדסת תוכנה. אולם בניגוד למה שניתן לחשוב, רק אחוז קטן מתוך 8,000 המהנדסים שיוצאים לשוק מדי שנה מהמוסדות האקדמיים הם בעלי תואר מהנדס תוכנה. מתברר כי במקצוע הזה, שלכאורה היה צריך להיות חלק מכלל מקצועות ההנדסה בישראל, בדומה להנדסת מכונות, בניין או טקסטיל – צריך ללכת בתום הלימודים ללשכת רשם המהנדסים ולקבל תעודת מהנדס. אבל המציאות היא שונה. ראשית, אף לא אחת מהאוניברסיטאות הגדולות בישראל – תל אביב, ירושלים, חיפה, בן גוריון או בר אילן – מלמדת במסלול ישיר את הנדסת התוכנה כמקצוע רשמי. הן מלמדות את התחום במסגרות השונות של מדעי המחשב, כאשר בכל פקולטה זה מוגדר בצורה שונה.

יתרה מכך: ברב-שיח שערכנו בנושא בבית אנשים ומחשבים התברר, כי באוניברסיטת בר אילן נבנה בשנים האחרונות בניין לפקולטה להנדסה, שכולל את כלל מקצועות ההנדסה – למעט תוכנה, שמשוייכת מהפקולטה למדעי המחשב. במוסדות אחרים הנדסת תוכנה היא חלק ממערכות מידע. איפה כן מלמדים?

על פי מידע ד"ר אריאל פרנק, סגן ראש המחלקה למדעי המחשב בבר אילן שהשתתף ברב-שיח, רק ב-6 מתוך 60 המכללות הפועלות בישראל מלמדים את הנדסת תוכנה כמקצוע רשמי, עם תעודה מוכרת. אחת מהן היא המכללה האקדמית כנרת, שביום ה' הקרוב תקיים כנס חירום ארצי שידון בסוגיית הוראת הנדסת התוכנה.

המשתתפים ברב-שיח, רובם אנשי התעשייה ומהחברות המובילות בארץ, הצביעו על כך שקיים פער עצום בין דרישות התעשייה בפועל לנלמד במוסדות השונים. פערים אלו יוצרים מציאות לפיה מהנדס תוכנה, שסיים שלוש שנות לימוד, משובץ בתחילת הקריירה שלו כתכניתן, מפתח תוכנה – ורק כעבור כמה שנים זוכה לקידום. מסלול הקידום שלו לרוב בכלל לא קשור לתואר ולחומר הלימוד. הניסיון המעשי והידע שהוא צובר במקום העבודה הוא זה שדוחף אותו בעולם המקצועי.

בין הדוברים היה גם אלי לוי, מנהל חטיבת התוכנה של HP ביהוד (מרקורי לשעבר). לוי הודה כי עד לרב-שיח כלל לא היה מודע לסוגיית ההוראה של הנדסת תוכנה. לדבריו, במקום העבודה שלו מועסקים אנשים מצויינים, שבכלל לא סיימו הנדסת תוכנה. התואר, אמר, זה לא הדבר שהוא מסתכל כאשר הוא בוחן מועמדים.

דברים דומים אמרו הנציגים של אינטל (Intel) ומוסדות אקדמיים אחרים. האתגר אפוא הוא כפול, הן של המכללות והמדינה, והן של התעשייה עצמה – ואולי בעיקר של התעשייה. הדוברים הסכימו, כי הלימודים כיום לא מספקים לסטודנט מספיק כלים מעשיים כך שייחשב לבעל מקצוע בתחום שלו, כפי שמתייחסים בדרך כלל למהנדסים בתחומים אחרים. הלימודים האקדמיים חסרים הכשרה מעשית, סטאז', כפי שזה שמקובל במקצועות כמו ראיית חשבון ועריכת דין.

נכון, למחזיקים בתואר מהנדס יש יכולת ראייה מרחבית והם מסוגלים להשתלב בתפקידי ניהול גם בשלבים הרבה יותר מתקדמים. אך בשביל זה המהנדס צריך "ללכלך" את הידיים לפחות שנה. זה המקום שבו התעשייה צריכה להתערב. ראשיה ומנהליה הוותיקים צריכים להיכנס למכללות להתחיל לקלוט סטודטנים לעבודה מעשית, וגם להקדיש כמה שעות בשבוע להוראה. לא חסרים כאלו בתעשייה. ד"ר עמיר תומר הוא דוגמה לכך. לאחר שפרש לגמלאות מהתעשייה הביטחונית, החליט להקדיש את זמנו להוראת הנדסת תוכנה במכללת כנרת, שם הקים מחלקה למקצוע. כעת הוא רוצה להצעיד אותה ואת כל התחום קדימה, לאפשר לסטודנטים להתמחות בתעשייה ולתת ערך מוסף ראוי יותר לתואר בו הם משקיעים שלוש שנים ואת מיטב כספם.

ברור לד"ר תומר שהוא לא יכול להרים את זה לבד. דרושה התערבות של המוסדות המפקחים על הלימודים האקדמיים בישראל, שיבררו מדוע אף אוניברסיטה אינה מכשירה מהנדס תוכנה באופן ישיר, במטרה לפתוח תקנים שיאפשרו למקצוענים בתעשייה להירתם למשימה. זה אפשרי, זה לא בשמיים, וממדינה שכבר קיבלה את התואר "אומת הסטארט-אפים" אפשר לצפות שתיתן קצת יותר כבוד למקצוע הכל כך חשוב בעולם המיחשוב: הנדסת תוכנה.