מהביזנס לשירות הציבורי

הידיעה על צירופו של רז הייפרמן למטה התיקשוב הלאומי היא בשורה טובה למיחשוב הממשלתי. הייפרמן הוא אחד המנמ"רים הוותיקים והמוערכים ביותר בשוק. באמתחתו ניסיון של ניהול מערכות מידע ומיחשוב של גופים גדולים כמו בזק, הקמה וניהול מערכות המידע של ביטוח ישיר – שכל פעילותה מבוססת על מיחשוב – ושורה ארוכה של תפקידים וחברויות בוועדות שונות. בסביבתו של הייפרמן ידעו שאכן לא הייתה לו כל כוונה לחפש קריירה חדשה לאחר שהודיע על פרישתו מביטוח ישיר. התוכניות שלו עסקו, בין היתר, בחיזוק פעילותו האקדמית כמרצה בכיר. ואולם, כרמלה אבנר, ראש מטה התיקשוב הלאומי, חשבה אחרת.

מיד לאחר שקראה על פרישתו מביטוח ישיר, כפי שפורסם לראשונה באנשים ומחשבים, מיהרה אבנר לצלצל להייפרמן ולהציע לו את תפקיד ראש חטיבת המערכות והשירותים הרוחביים במטה התיקשוב הלאומי. באופן לא מפתיע, תשובתו של רז הייתה שלילית. אבל אבנר לא ויתרה, ובין היתר השתמשה בהסבר השגור והמוצלח של "תרומה למולדת" – ואכן השכנוע עבד. הייפרמן הקים למעשה חטיבה חדשה, שפעילותה עוסקת בליבת המיחשוב הממשלתי שמוכר לנו מאז ומתמיד: ממשל זמין ופרויקט מרכב"ה. זאת, בנוסף לפרויקטים רוחביים נוספים, דוגמת פרויקט סער והקמת הדטה הסנטר הממשלתי. כל אחד מהם הוא פרויקט ענק בפני עצמו, אשר דורש התנעה מיידית להמשך פעילות. אין זה סוד שמאז שהממשלה החלה ברפורמה בתחום המיחשוב הממשלתי, והקימה את מטה התיקשוב, נוצרה תקופת ביניים שהתארכה מעבר להערכות – ופרויקטים רבים לא מתקדמים בקצב הנדרש.

בהצטרפותו של הייפרמן לאבנר יש הרבה יותר ממשב רוח חיובי שנותן סיכוי טוב לשיפור תהליכים והבטחות לא ממומשות. בדומה לאבנר, גם הייפרמן מגיע מהמגזר העסקי. זוהי תופעה יוצאת דופן לאור הנעשה בשנים האחרונות. מנהלים לא מעטים, שסיימו קריירה מפוארת בענף במגזר הפרטי והעסקי, נמנעו באופן שיטתי לגשת למכרזים שבהם הוצעו תפקידים בכירים כמו אלו שהייפרמן מונה להם. הסיבות לכך מגוונות: החל מענייני תגמול, עבור בתדמית הלא "סקסית" במיוחד וכלה בחששות מפני הסתבכויות עם מאבקים פנים ארגוניים ותהליכי גיוס ארוכים המקובלים בכל התפקידים הציבוריים. עם זאת, החשש העיקרי הוא יותר פסיכולוגי; הקודים לפעולה במגזר הממשלתי-ציבורי שונים לחלוטין ממה שמקובל במגזר העסקי. התפיסות הן שונות. כך, המחויבות ללוח זמנים קשיח ולהתייעלות נתפסת באור אחר בקרב הבאים מהמגזר הציבורי והפרטי. לפעמים השינויים מתבקשים לאור הרגישות המתבקשת, במגזר הציבורי – אך בדרך כלל הם לא נתפסים כמובנים מאליהם אצל הבאים מהמגזר הפרטי. המעטים שעושים זאת ראויים לצל"ש.

איכות כוח האדם יורדת
הדברים נכונים במיוחד לגבי המיחשוב הממשלתי. מכרזי כוח אדם שהממשלה עשתה לפני שלוש שנים, שעוררו מהומות לא קטנות, שינו הלכה למעשה את התמהיל ואיכות כוח האדם בתחום המיחשוב. הדיי.אן.איי הטבעי של הממשלה, שמבקש לחסוך עלויות ולחפש כוח אדם זול, מתחיל לתת את אותותיו בלא מעט משרדים. אפשר להניח שזהו אחד הדברים הראשונים שאבנר והייפרמן יצטרכו לטפל בהם באופן בהול. ראשית, מפני שתוקפו של המכרז עומד להסתיים השנה, ושנית ההשלכות העיקריות שלו באו לידי ביטוי בעיקר בפרויקט מרכב"ה, שהממשלה נכנסה אליו ב-2001.

מדובר באחד מפרויקטי המיחשוב השאפתניים ביותר שממשלת ישראל הניעה. מטרתו הייתה להטמיע את מערכת ה-ERP של סאפ (SAP) בכל יחידות הממשלה, וזאת לאחר מכרז ענק שעורר הדים רבים. מועד הסיום של המכרז הסתיים מזמן, הממשלה כבר אישרה פעמיים תקציבים נוספים – ולמרות זאת אף אחד מסגני החשב שניהלו את הפרויקט הזה, איציק כהן וטל הרמתי, לא הצליח להביא לסיומו. המשימה הלא קלה הזו הועברה למשמרת של אבנר. הפיגורים נעשו לא בגלל רשלנות של גורם זה אחר, אלא נבעו מאופי העבודה בשירות הציבורי, במאבקים של ועדי עובדים ובעיקר בחוסר יכולת של הממשלה, על שריה ומנכ"ליה, לאכוף תרבות עבודה אחרת, יעילה וחסכונית יותר.

בפועל, המשימה של הייפרמן בנושא זה תהיה לא רק להביא לסיום הפרויקט – העלאה לאוויר של מספר משרדי ממשלה – כי אם להמשיך לתחזקו, להרחיב את פעילותו ולממש את אחד הדברים המרכזיים שלשם כך הוקם מטה התיקשוב: פלטפורמה מיחשובית אחת לכל משרדי הממשלה, מדיניות רוחבית בעל ראייה כוללת אשר מקדמת את הפרויקטים בהתאם לצרכים וללוחות הזמנים שתוכננו. וזו כמובן לא המשימה היחידה. מלבד איחולי הצלחה להייפרמן, יש לייחל שכל מנהל שמגיע מהמגזר העסקי למגזר הציבורי יצליח להחזיק מעמד עם השיטה הקיימת.