חציית קווים או שלב בקידום הקריירה?

לפני כארבעה חודשים מונה קובי ביטר לתפקיד מנכ"ל מיה מחשבים הוותיקה. מיה מייצגת בישראל את סאס (SAS) העולמית, המתמחה בעיקר ב-BI אנליטי, מזה 30 שנים. הוא נכנס לתפקיד לאחר שהיו"ר הוותיק של החברה ומייסדה, צבי צוויג, החליט להעביר את שרביט הניהול לגורם חיצוני לחברה, ולהתמקד בתחומים אחרים בהם הוא עוסק. ביטר היה בתפקידו האחרון סמנכ"ל טכנולוגיות של קבוצת דלק. במסגרת תפקידו זה ותפקידיו האחרים נחשף רבות לפעילות של מיה מחשבים, ואף הטמיע מערכות שלהם.

ביטר ער לויכוח המתנהל כיום בתוך הענף לגבי זהותו ואופיו של המנמ"ר בעידן החדש. בראיון מורחב שיתפרסם עמו בגיליון פברואר של InformationWorld, הוא מתייחס בין היתר לסוגיית המעבר מכיסא המנמ"ר לניהול חברה שהיא ספקית – דבר שנתפס כחציית קווים. "הדבר נתפס כטבעי, ולדעתי זה צריך להיות חלק ממסלול הקריירה הניהולית של כל מנמ"ר", אמר ביטר בשיחה עם אנשים ומחשבים, רגע אחרי שהתיישב סופית על כסא המנכ"ל ונפרד, בשלב זה, מעולם ה-CIO.

הוא ציין, כי בהיבט של החברה הספקית, "מינוי מנכ"ל עם עבר של מנמ"ר הוא יתרון גדול לחברה – אתה מכיר את השוק, מכיר את המנמ"רים העמיתים שלך וגם את המתחרים, וסף הכניסה לתפקיד הוא קל יותר באופן טבעי". עוד הוסיף ביטר, כי "עצם היכולת להבין את ההתמודדות והקשיים של המנמ"ר בתוך הארגון היא יתרון, שהרי הכוונה של כל ספק הוא להיות בעצם שותף ללקוח, ומערכת היחסים צריכה להיות בנויה על הבנת הצרכים של הלקוח".

היום הגיעה לשולחן המערכת הודעה על מינוי עומר דרור כמחליפו של לוי בטסקום. דרור עצמו הגיע מתחום בדיקות התוכנה בנס טכנולוגיות. יש גם דוגמאות למנמ"רים שהגיעו מהצד של הספק, כמו למשל עידית שרויטמן, המכהנת כיום כמנמ"רית החברה המרכזית למשקאות. שרוטימן הגיעה לתפקיד מ-EDS. היתרון לארגון שבו עובדת שרויטמן ברור: אין ספק שבמגעים שהיא מנהלת עם החברות הספקיות היא מצליחה להוציא תפוקות טובות יותר עבור הארגון שלה, בהכירה את השוק, את רמת המחירים ואת התועלות שהיא יכולה להוציא. אם כך, מדוע חברות שמחפשות מנמ"רים לא הולכות קודם כל לספקים שלהן כדי למשוך משם אנשים? התשובות לכך הן מגוונות.

ראשית, לא כל איש מכירות או מנהל פרויקט בחברה ספקית יכול למלא את תפקיד המנמ"ר. אבל גם אם יש כאלו, יש מחסום פסיכולוגי, לא מוסבר, שמונע את המעבר מהצד של מנמ"ר לספק וההיפך. רבים עדיין מגדירים זאת חציית קווים, בעוד אחרים חוששים ממראית עין, שמא יהיו כאלו שיגלו שהחברה ששכרה את שירותיו של המנמ"ר, מכרה לו פתרונות שונים במהלך הקריירה ומכאן נוצרו חלילה ניגודי אינטרסים. זוהי כמובן טענה שטחית וחסרת שחר, במיוחד כאשר מדובר בארגונים גדולים במשק, שעובדים עם כל הספקים כמעט, מטמיעים מערכות שונות, ולכן קשה לחשוד במישהו שהעדיף באופן קבוע מוצר זה או אחר.

בעיני מנהלים בחברות שירותי IT, המעבר לכיסא המנמ"ר נתפש לעתים כירידה בדרגה, אלא אם כן מדובר במנמ"רות של ארגון גדול כמו בנק. העבודה בחברות שירותי IT או בחברות רב לאומית מתגמלת לא פחות, יש בה הרבה יתרונות שאין בתפקיד מנמ"ר ובעיקר גודל האחריות שמוטל על כתפיו של המנמ"ר אינו משתווה כלל לגודל האחריות שיש למנהל בחברה ספקית. אותו מנהל נמדד בעיקר על מכירות והצלחתו לסייע למנמ"ר, אבל הוא עדיין הגורם שמסייע לארגון ולא הנושא באחריות. וכאן אנו שוב מגיעים לדיון במעמדו של המנמ"ר בעידן החדש: כל עוד הוא לא ימוצב כלפי חוץ, תדמיתית, כחבר הנהלה, כבעל תפקיד בכיר ברמת הניהול – לא יהיו מועמדים רבים מהצד השני של המתרס למלא את מקומו.