האם תם עידן מיקור-החוץ?

בראיון שהעניק לאנשים ומחשבים, אמר אתמול (ב') נתי אברהמי – מנכ"ל קבוצת יעל, כי אחת הסיבות לכך שארגונים גדולים, כמו בנקים, בחרו בשני מנמ"רים מחוץ לארגון – מהמגזר העסקי ומארגון רב-לאומי, היא הכישלון הברור של התעשייה לבצע פרויקטים במודל מיקור-חוץ. הסטטיסטיקה לפיה יותר ממחצית פרויקטים שכאלה אינם מסתיימים בזמן, היא כמעט עובדה מוגמרת.

אבל לא כך רואים זאת בהנהלות של אותם ארגונים, והחצים מופנים כמובן למנמ"ר – אם כי ברור שהוא לא האשם היחידי. התסריטים מוכרים: לא תמיד הדרישות תואמות את המציאות ויש תחרות קשה בשוק בין הספקיות, שגורמת לחלקן להציע מחירים מוזלים במיוחד – רק כדי לזכות בפרויקט. כל ספק וכל מנמ"ר יכול לספר עשרות סיפורים כאלו.

אחת התוצאות של מציאות זו, לפחות בישראל, היא העברת כוח האדם שנמצא בארגון מטעם ספק מיקור-החוץ, אל שורות הארגון. הנהלות הבינו, כי במקרים מסוימים עדיף להעסיק את העובדים ישירות, תוך לקיחת סיכון של עלויות קבועות הקשורות להעסקת עובדים, אבל עם עמידה של הפרויקטים בלוח זמנים ומחויבות מלאה של העובדים לארגון.

האם זה אומר ששוק מיקור-החוץ נעלם? ממש לא. על פי תחזיות STKI, שוק זה יגלגל ב-2013 כ-350 מיליון דולרים. ההערכות אומרות שעדיין חלק גדול מהפעילות בשוק הארגוני תיעשה על ידי יועצים וספקי מיקור-חוץ, אבל אלו יצטרכו ללמוד כמה דברים: לא לקחת פרויקטים בכל מחיר ולספק את השירותים שלהם בפרויקטים ממוקדים, בחלקים קטנים, שבהם יש סיכון נמוך יותר.

גם בעולם הסיבה העיקרית לפנות למיקור-חוץ היא חסכון והתייעלות. אבל גם המנמ"רים בארה"ב, למשל, לא מאמינים בנסים ונפלאות, והם יודעים שכדי לקבל את התוצאות המצופות ממיקור-חוץ, עליהם להקפיד על שורה של כללי אצבע, אותם ניפק המגזין CIO עבור קוראיו.

העצה הראשונה היא לקבל במיקור-חוץ כוח אדם אמין ומיומן. חשוב להקפיד ולוודא שהאנשים שנשלחו אליך על ידי החברה שזה עתה זכתה במכרז, הם האנשים שהיית רוצה לראות אצלך, כאילו היו עובדים שלך. ידוע הוא שחברות שזוכות במכרזים במחירים נמוכים, מצמצמות את ההפסדים או מגדילות את שולי הרווח על ידי שכירת אנשים ברמה נמוכה יותר. ההתפשרות עלולה לגרום לתקלות חמורות, עד כדי קריסת המערכות. חשוב לוודא שהעובדים מקבלים שכר הוגן, שהמעסיק אינו מנצל אותם, שכן חוסר שביעות רצון עלול לגרום למצב שהעובדים יקומו בוקר אחד וייעלמו, וכבר היו דברים מעולם.

אפשרות אחרת, שכבר הוזכרה כאן, היא איתור עובדים מצטיינים, שעובדים מטעם ספק מיקור-החוץ, והעברתם לשורות הארגון. יש לבדוק היטב במצב זה את היבטי הכדאיות, עלות מול תועלת, וכמובן רצוי להתייעץ עם ועד העובדים.

עצה נוספת קשורה לעמידה בלוח זמנים. על פי המגזין, אסור להתפשר בתחום זה, גם אם המשמעות היא פרידה מהספק. מערכת הבקרה המשותפת לספק ולמנמ"ר חייבת להיות עדכנית וזמינה. כל תקלה וכל עיכוב חייבים לקבל מענה מיידי, ואם יש חשש לאי עמידה בזמנים – יש להניף דגל אדום ולצעוק.

במהלך חיי הפרויקט יש אלמנט חשוב של תקשורת ברורה וחופשית בין הצדדים. זו צריכה להיות בבסיס ההתקשרות. אם למנמ"ר אין כימיה עם מנהלי הפרויקט, או שהתקשורת ביניהם לא סדירה וגם לא מלאה, הרי שזה מקור לצרות. להיבט התקשורת יש חשיבות רבה, שכן חלק מהפרויקטים מתבצעים בין יבשות, או במדינות מרוחקות, שהגישה אליהן אינה עניין שבשגרה.

העצה האחרונה, הנכונה לכל פרויקט שבעולם, היא המדידה. הקביעה לפיה מה שלא מדיד אינו מנוהל – נכונה מאי פעם, היבט חשוב מאוד בפרויקטי מיקור-חוץ.

השורה התחתונה: שוק מיקור-החוץ בישראל ובעולם – מתבגר. גם הספקים וגם המנמ"רים מבינים שאי אפשר עוד לחיות בסביבה שבה הפרויקטים מסתיימים קרוב ללוח הזמנים, במקרה הטוב, או רחוק ממנו, במקרה הרע. גם הספקים יודעים היטב שהתפיסה לפיה הם שותפים מלאים של המנמ"ר לפרויקט, תחלחל גם למטה, לאנשים שנשלחים מטעמם לארגון הלקוח. בהתחשב בעובדה שהתחרות בשוק לא תקטן, חובה על ספקי שירותי מיקור-חוץ לעצור מדי פעם, ולקבל החלטות אמיצות, לפיהן לא יורידו מחיר יתר על המידה בפרויקט אחד, ולא ישתתפו במכרז על פרויקט שני, אם הוא אינו מתאים להם. כי את המחיר תמיד ישלם הלקוח.