מפלה קשה למערב, סכנה מוחשית לחופש הביטוי

משהו לא טוב קורה לחופש הביטוי ברשת, נשמת אפו של העולם הווירטואלי. איגוד התקשורת העולמי, ITU, קיבל בסוף השבוע החולף החלטה מדאיגה ביותר הן ברמה הפוליטית הבינלאומית והן ברמה הפרקטית – ונאות להצעה של גוש המדינות בראשות רוסיה, הקובעת כי מותר לממשלות לחסום את הגלישה ברשת בתחומן. ההחלטה צריכה להדליק נורה אדומה לכל שוחרי החופש בעולם המערבי, כל שכן בעולם העסקי, ולכל ספקיות התשתית שעל בסיסן פועלת הרשת. מדובר בהחלטה חמורה לא רק בגלל שהיא מאפשרת לממשלות להתערב בנעשה ברשת, אלא גם כי יש כאן שינוי מדאיג בכך שהתקבלה דווקא במסגרת זו.

אמנם הארגון מהווה סוכנות של האומות המאוחדות וחברות בו מדינות וארגונים ממשלתייים ופרטיים העוסקים בתקשורת האלקטרונית, אולם עד כה עסקו בו בהחלטות גלובליות וטכנולוגיות, וכן חטיבה שתפקידה לקדם את האינטרנט במדינות מתפתחות. ההחלטה האחרונה בסוף השבוע הפכה את הארגון הזה לסניף של העצרת הכללית, שם עוסקים בפוליטיקה בלבד ומחליטים החלטות חסרות שיניים.

המאבק על השליטה ברשת מצד ממשלות אינו חדש. ניתן להבין אותו גם מהצד שלהן: מאז המצאת הדפוס במאה ה-15, שבעקבותיה נשבר המונופול של הכנסייה על הידע ודרכי הפצתו, לא היתה מהפכה טכנולוגית שאיימה בצורה רצינית כזו של משטרים וממשלות. היכולת של פרטים רבים, שכל אחד מהם לחוד אינו יכול להשפיע במאומה, לגרום להפיכות, הפגנות ומחאות נוסח "אביב העמים" – מחלחלת לתוך חדרי הדיונים האפלים של עריצים במדינות לא דמוקרטיות, בראשן רוסיה. גם סין, שמצטיירת כנושאת הדגל במאבק על חופש הביטוי והפעילות באינטרנט, נוחלת בכל פעם ניצחון קטן על גוגל (Google) ופייסבוק (Facebook), דוחקת את רגליהן ומציבה רשת אלטרנטיבית חופשית לכאורה אך בפיקוח האח הגדול.

לדגם הזה חותרות רוסיה וגרורותיה בעולם. זירת ה-ITU היא הזירה הראשונה בהם היא נחלה ניצחון משמעותי. העובדה שמעתה כל ממשלה בעולם יכולה להוריד את השאלטר של הרשת ולנתק את הפעילות בארצה יכולה לגרום לעימותים ובעיות. העולם החופשי וארצות הברית בראשו טרם הגיעו להסכמה בשאלה מיהו בעל הבית של הרשת – האם זהו בעל המאה, ולצורך העניין אמריקה שבתחומה נמצא חלק לא מבוטל של שרתי השורש המניעים את רשת האינטרנט, או שמא כל מדינה אחראית על תעבורת הרשת העוברת בתחומה ולכן יש לה זכות לנתק אותו. ואולי בכלל צריכה להיות בעלות משותפת בינלאומית, כפי שקיים בתחומים אחרים.

מעניינת ביותר היא העמדה של מצרים, שעד כה נקטה עמדה עניינית מקצועית. נציגי מדינה זו הביעו לאורך כל הדרך עמדה המצדדת בחופש הביטוי שמקובלת על המערב, עובדה שנתנה רוח גבית לכל המדינות שוחרות החופש. אבל ברגע האמת, בזמן ההצבעה, שינו נציגי המדינה את עמדתם מסיבות לא ברורות. זו אותה מצרים שברגעים אלו נערכים בעיר בירתה הפגנות אלימות נגד כוונתה של הממשלה לפגוע בחופש הפרט. זו אותה מצרים שגילתה איפוק ראוי לציון בשיא מהפכת אביב הערבי, ולמעט מקרה בודד לא העזה להפריע לפעילות הרשת. דווקא מדינה זו העניקה תעודת הכשר לכל אנשי החושך וחסידי המשטרים האפלים, שנועדו לדכא את אזרחיהם.

בשלב הזה לא ברור מה תהיינה ההשלכות הישירות של החלטה זו. 20 מדינות, בראשן ארה"ב, כבר הודיעו שההחלטה אינה מחייבת אותן. עם זאת, צריך לזכור שהעברת השליטה ברשת לידי ממשלות תעקר ממנה את המאפיין הבולט שלה: ניהול על ידי גורמים שאינם בעלי עניין. כך, גופים פוליטיים יוכלו לעשות בה כבשלהם ולעקוב אחר כל מילה שתעלה שם, ולשלוח לאלו שירגיזו את השליטים את "הבחורים הטובים" כדי לעצור אזרחים מן השורה.

ומה אצלנו? ישראל, כמובן, הצביעה בעד חופש האינטרנט. אבל גם אצלנו יש לא מעט פוליטיקאים ואנשי ציבור שסבורים שצריך לשים גבול לחופש הביטוי ברשת. התערבות בנעשה ברשת לא מחייבת את הורדת השאלטר – היא יכולה להיעשות גם על ידי רגולציה עוינת, זו שמתחילה באיום על כלי תקשורת ומדיה שאינם לרוחה של ממשלה זו אחרת במטרה לצנזר את הביקורת ולגרום להם להתיישר עם הקו. מ-פ-ח-י-ד!