בורות ההמונים

חוכמת ההמונים גורסת, שקבוצה גדולה של אנשים שלא בהכרח מכירים זה את זה, יכולה לייצר חוכמה גדולה יותר מחוכמתם של מעטים, הנתפסים כמומחים. השיטה הדמוקרטית הישנה, מאז ימי סוקרטס, עובדת על פי העיקרון הזה. במהדורה המודרנית שלה, היא באה לידי ביטוי בבחירות המוקדמות למרכזי המפלגות, שעדיין מאמצים אותה. בישראל מדובר במפלגות הגדולות, העבודה והליכוד. התוצאות של הבחירות אמש (ב') בליכוד הובילו לכך ששלושה שרים בכירים, מאושיות אותה מפלגה, נפלטו החוצה. הם היו קורבנות של דילים, רשימות חיסול ותככנות פוליטית.

אחד מאותם השרים שנותרו בחוץ הוא מיכאל (מיקי) איתן, שנתפס כשר שמייצג את ענף ההיי-טק, את הקידמה ואת הטכנולוגיה. בתפקידו האחרון עסק איתן בקידום תהליכים טכנולוגיים וארגוניים, שנועדו לשפר את השירות הממשלתי לאזרח, להגביר את השקיפות השלטונית ולחזק את הדמוקרטיה.

אלא שההמונים, יותר מ-100 אלף מתפקדי הליכוד, סבורים שהפעילות הזו של השר איתן בממשלה לא שווה מספיק כדי לאפשר לו להמשיך לעבוד. הדבר לא מונע מהם להתלונן בכל פעם שהם נתקלים בשירות לא טוב או נופלים קרבן לביורוקרטיה – אך החיבור בין זה לבין ההשקעה בטכנולוגיה, כנראה שלא "תפס" מספיק חזק.

ההתחשבנות עם השר איתן הייתה על בסיס אישי ופוליטי, וכאן נוצר הפספוס הגדול. לאו דווקא בגלל האיש עצמו, איתן – שראוי מסיבות רבות, אלא בגלל העובדה שחוכמת ההמונים, כפי שבאה לידי ביטוי בפרימייריז בליכוד, תחסל מעתה את הניסיונות להמשיך את מה שמשרדו של השר איתן ניסה לעשות.

זוהי לא חוכמת ההמונים, אלא בורות ההמונים, שנובעת מהעובדה שהממשלה הנוכחית, בראשות בנימין נתניהו, אמנם הקצתה משרד מיוחד לנושא זה ואף מינתה מנמ"רית לממשלה, אבל לא עשתה דבר כדי להעלות את הנושא לסדר העדיפות הלאומי. ואין מדובר בעוד אתר תשלומים או יישום חדש בממשל זמין. כבודם של אלו במקומם מונח. זה הרבה יותר מזה. ההשלכה של הסתלקות שר ומשרד כמו זה שהשר איתן הקים, היא לצעוד אחורה במקום ללכת קדימה.

ישראל מוכרת בעולם כמדינת היי-טק. נשיאים וראשי מדינות זורמים אליה כדי לראות את הפלא הזה ששמו ההיי-טק הישראלי. מסתבר שהמדינה הזו אינה מסוגלת לנהל הליך בחירות ממוחשב, ואינה יודעת להתמודד עם זה בכבוד. לא יעזרו כל החקירות, ההאשמות ההדדיות והטענה המרכזית שהמחשבים אשמים. מאחורי המחשבים יש אנשים, ובמיוחד אלו שמונו מטעם הליכוד לנהל את מערכת הבחירות.

התגובה האוטומטית של ההמונים, עם היוודע התקלה, הייתה לחזור לשיטת הניירת. אותה שיטה מסורבלת, בזבזנית ועתירת הזדמנויות לזיופים, לטעויות ולתקלות. האם זו התשובה לקדמה במאה ה-21? האם אף אחד במטה הליכוד לא חשב לרגע שאיפה שיש מחשבים ויש אנשים – ועוד בכמויות כאלו – צפויות להיות תקלות? הרי כבר במאה הקודמת למדנו איך מגבים מחשבים על מנת להימנע מתקלות במחשבים.

תגובה זו היא עוד פן לחוסר המודעות שגובל בבורות וקיימת בקרב הציבור הרחב בכל הקשור לטכנולוגיה. השלטון, המוסדות שצריכים להוביל תהליכים כאלו, מלבים את הפוביה מטכנולוגיה ומעודדים את ההתרחקות ממנה. הטרגדיה היא שזה לא נגמר במרכז הירידים שבגני התערוכה. הפוביה מחלחלת מטה אל יתר חלקי הציבור, אל הנוער, אל מערכת החינוך.

בסופו של דבר, יש לנו מחסור חמור בפונים ללימודים של מדעי המחשב, וכך יש מחסור במהנדסי חומרה ותוכנה. כך זה במדעים המדויקים וכך זה בתעשיית ה-ICT. יותר ויותר ארגונים מודאגים מדור ההמשך של המנמ"רים, הן בשירות הציבורי והן בשירות העסקי. גיוסים נוסח "כוכב נולד", כפי שנעשו בבנק לאומי ובבנק הפועלים – שהביאו לתפקיד המנמ"ר בכירים מחברות היי-טק מוכרות, לא תמיד עובדים במגזרים אחרים. זו גם האווירה שקיימת במרבית המשרדים ששרי הליכוד ושרים אחרים אחראים להם.

המנמ"רים בממשלה אמנם משמשים כיחידות עצמאיות, חלקם חברי הנהלה, אבל כל שינוי שקשור גם בתרבות ארגונית, באוטומציה ובייעול תהליכים, עדיין נתקל בחומות של התנגדות. זאת, בגלל העדר מודעות של העומדים בראש המשרד. הכל קשור בשרשרת אנושית אחת, שאחד הביטויים שלה הוא הבחירות המקדימות במפלגות, שלא מעניקות סיכויים גבוהים מדי למועמדים שהאג'נדה שלהם היא טכנולוגית. בורות ההמונים תדחק אותם לירכתי הרשימה, או שתוציא אותם כלל, כפי שקרה לשר איתן. ההחמצה גדולה וכואבת יותר, משום שדווקא כעת, כאשר הוקם מטה התיקשוב הממשלתי ונזרעו זרעים ראשונים לתיקון המציאות הזו – דווקא ההמונים הם שחיסלו כל סיכוי לצעוד קדימה קצת יותר מהר.