הדליפה הופכת לשיטפון

למרות שהטמפרטורות בוושינגטון קרירות למדי בנובמבר, החלו השבוע אנשי הממסד הביטחוני והדיפלומטי שם להזיע. אתר ההדלפות וויקיליקס (WikiLeaks), כך הם גילו, עומד להלום פעם נוספת. כדרכו, הוא מקדים למכה מהלכים, שרק מעצימים את סבל הממשל ונציגיו הבכירים.

הכל החל בציוץ בטוויטר (Twitter) בו הודיעו אנשי האתר השנוי במחלוקת, כי הם מתכוונים לחשוף מסמכים נוספים. זו הפעם בהיקף של פי שבעה (!) מהרשומות ששוחררו ביולי האחרון, אודות ההתרחשויות בעיראק. שעתיים מאוחר יותר פורסם הציוץ הבא: "החודשים הבאים ימצאו עולם חדש. ההיסטוריה העולמית תוגדר מחדש". לא פחות ולא יותר.

האמירות היומרניות לכאורה, כלל לא העלו חיוכים במסדרונות השלטון האמריקני. ל-וויקיליקס היסטוריה של עמידה בהבטחותיו/איומיו. הפרסום האמור אודות האירועים בעיראק, כזכור, כלל כ-400 אלף מסמכים של הפנטגון ושירות החוץ. החשיפה הגדולה בהיסטוריה. לפני כחודש פרסם האתר בצעד דומה כ-70 אלף מסמכים סביב המלחמה באפגניסטן. אלה לא הסבו נחת למי שמבקשת להחזיק בתואר מנהיגת העולם החופשי. אם האתר יעמוד בהיקפים עליהם הצהיר, הרי שהפעם כמות המסמכים שתשוחרר תימדד כבר במיליונים. ההדלפות הופכות לשיטפון, ונראה שהסכרים עצמם נפרצו.

וויקיליקס הנו אתר שערורייתי, שלקח על עצמו שליחות לפרסם מסמכים של ממסדים ברחבי העולם, כשהם שנוהגים שלא בדרך הצדק. גודש המסמכים האמריקניים ששוחרר השנה, הוא שהקנה לאתר את ההד הכלל עולמי חסר התקדים. הממשל החזק בעולם ניצב רועד לנוכח הנחשול הבלתי צפוי. את האתר מוביל ג'וליאן אסנג', אוסטרלי בן 39, שרואה בכך – כאמור – לא פחות משליחות. גם חייו שלו הפכו למאוד בלתי נוחים, והוא נאלץ לחיות במחתרת. השבוע הוצא נגדו בשבדיה צו הבאה, בשל אי התייצבותו לחקירה באשמת אונס והאתר שלו משווע לתרומות. ידוע, כי בעצם הימים האלה הוחלפה פעם נוספת חברת האחסון של השרתים הנושאים בקרבם את המידע השנוי במחלוקת.

ביום ד' דיווח שירות בלומברג, על תדרוך של אנשי פנטגון, שהזהירו גורמים בקונגרס האמריקני, כי הפרסום צפוי להיות קרוב, אולי אפילו בסוף השבוע הנוכחי. המתריעים מדברים על לא פחות מערעור הביטחון הלאומי ופגיעה ביחסי החוץ של ארה"ב. אותה ידיעה מדברת על כך, כי גם הפעם, חשיפת המסמכים תלווה בפרסום מקביל ומתואם של שלושה עיתונים מערביים רבי השפעה: הניו-יורק טיימס האמריקני, הגארדייין הבריטי ודר שפיגל הגרמני – בדיוק כפי שקרה בשני הנחשולים הקודמים. מתוך מיליוני ההתייחסויות לאירוע הצפוי, בעיתונות המסורתית ובזו המקוונת, אין מי שמנסה אפילו לנחש באיזה מסמכים מדובר.

אולם זו כלל איננה השאלה החשובה. נחוץ כאן דיון מעמיק בתופעה החדשה והמשמעותית כל כך. לאזרחי המדינות הדמוקרטיות קשה לקבל את העובדה שאחד מקרבם, חושף את ערוות מדינותיהם. ייצוג אופייני לעמדה זו, בניסוח מחוספס, ניתן למצוא למשל באתר האינטרנט בשפה האנגלית, מוסקבה טיימס. שם מתקשים מאוד לקבל את דרך פעולתו של אסנג'. לטענתם, השאיפה לניצחון הטוב על הרוע איננה מיושמת כלל בכיוון הנכון. במקום להתנכל לאמריקנים ולהקשות עליהם, המלחמה האמיתית צריכה להתנהל בדיקטטור של צפון קוריאה, ארגון אל-קעידה או מאפיית הסמים. מי שמפריע למלחמות הצודקות, לדעת האתר האמור, מסייע לכוחות הרשע ובוודאי יעוטר באותות כבוד שלהם.

בארצנו, הנתונה משחר לידתה לאיומים קיומיים, קשה עוד יותר לעכל התנהגות של כאלה המכשילים מבית. אולם, חובה לזכור שיש גם צד שני למטבע. מי שמתיימרים להיות בצד הצודק והנאור, שואפים להביא עולם טוב יותר ולא בדרכים הנלוזות של הרעים. הם הרי אויבינו, כי ערכיהם כה שונים. הטובים תמיד לוקחים על עצמם יותר ומגבילים צעדיהם, לעומת כוחות הרשע. כבר ראינו לא פעם איך מנהיגים בעולם החופשי, עושים פלסתר מהרעיון הדמוקרטי. מוציאים מתחת ידם מעשים, שעומדים בניגוד גמור לסיסמאות ולעקרונות החשובים לכולנו. מכאן שהתופעה של יחידים הנלחמים כנגד אי צדק ממסדי, איננה פסולה מעיקרה.

לדעתי, הוויכוח הנו במידה רבה פילוסופי בלבד. הציניות של הפוליטיקאים מבטיחה שיהיו עוולות נגדן יקומו יחידים. רשת האינטרנט מספקת אפשרויות הדלפה מאתגרות וההתפתחות בתחום זה הנה רק בראשית דרכה. ההדלפות הפומביות הן תופעה עמה יצטרכו ללמוד לחיות מנהיגים. משטר שמעוניין לצמצם התופעה, שעלולה להיות מכאיבה ביותר, צריך לנקוט בקשת של צעדים. החל במאמץ מוגבר להימנע מעוולות, אם לא מתוך אמונה, לפחות מיראת החשיפה. לכך יש להוסיף אמצעי אבטחה שיגנו על המידע הרגיש. כל כך הרבה מדברים בנושא והרבה פחות עושים. דרושה גם חקיקה לאומית ובין-לאומית שתדע להתמודד עם אותם מקרים שגובלים בהרס עצמי.